במדורות מלחמה, בדליקה, בשריפה,

בין ימים סוערים של הדם,

הנני מדליק את פנסי הקטן,

לחפש, לחפש בן אדם.

שלהבות השריפה מדעיכות פנסי,

אור האש מסנוור את עיני,

איך אביט, איך אראה, איך אדע, איך אכיר,

כשהוא יעמוד לפני?

תן סימן אלוהים, תן סימן על מצחו

כי באש, בדלקה ובדם

כן אכיר את הזיו הטהור, הנצחי,

את אשר חיפשתיו: בן אדם.

חנה סנש

ערב יום הכיפורים 1940

החלטתי לפתוח בשיר הזה כי אני תמה רבות לאחרונה בשאלת האדם: הניתן להאמין באדם? היכולה להיות אמונה כה עמוקה בין קבוצת אנשים עד כדי אמונת נפש, אהבה אמיתית והבנה הדדית?

לאחרונה התחלתי להתעניין יותר בדת. היהדות קיימת כבר 5,768 שנה (בקירוב), ומשך כל השנים הללו ישנם אנשים המאמינים בדרכי הדת היהודית באמונה שלמה. בערב שבת האחרון (שישי בערב) דיברתי עם בן דוד שלי, שחזר בתשובה לפני כשנה וכיום הוא מתגורר ולומד בישיבה בירושלים. בקשר או בלי קשר לדת, הוא החכים מאוד. הוא זה שכיוון את השיחה לדת ולאמונה השלמה, לאחר ששאלתי אותו אם הוא יודע אם יש מרכז יהדות קראית באיזור. מכאן התחלנו לדבר על התורה שבע"פ, האם היא נכונה או לא ומאין היא הגיעה- הוא אומר שכאשר שמשה ישב 40 יום וליל בהר סיני נמסרה לו התורה שבע"פ, אותה הוא העביר ליהושע, יהושע לתלמידיו וכן הלאה, עד שלאחר כ-2000 שנה התורה שבע"פ (משנה, תלמוד, גמרא) נכתבה, סודרה ונערכה באיזור המאה ה-6 לספירה הנוצרית.

הדברים שתפסו אותי הכי חזק בנוגע לדת (שאלה בעצם היו הדברים העיקריים שלגביהם תהיתי) הם הקשר בינה לבין המדע. מעבר לדברים שהוא אמר לי לגבי כוכבים, שאני לא ממש מבין בזה וגם אם כן אז קיימים כל מיני "הכרחי לשון" - דברים שכתובים בגמרא בצורה אחת והיום נאמרים בצורה אחרת ("כימה" אז "כמאה" כיום), יש את ההוכחות הביולוגיות, כמו ש-8 ימים אחרי שתינוק נולד(ברית מילה), קרישת הדם שלו מגיעה לרמה הכי גבוהה וזה דבר שגילו רק בדורות האחרונים, בעוד זה היה כתוב במקורות היהודיים לפני אלפי שנים. דבר נוסף הוא למשל פרי הבוסר - בתנ"ך כתוב שאסור לאכול פרי ב-3 השנים הראשונות שהוא גדל בעץ (העץ ניטע עכשיו-רק בעוד 4 שנים יהיה מותר לאכול מפריו), וממש לא מזמן נתגלה שפרי בוסר הוא מאוד לא בריא ואף גורם מסוים לסרטן - ולכן בארה"ב הוציאו חוק האוסר על מכירת פרי ב-3 שנותיו הראשונות).

הסיבה שאני מתעסק בתוך כל זה באדם היא שאחי אמר שהוא מעריך את הדת - אבל את הדתיים פחות, וכאן בן הדודה שלי אמר שלא לסמוך על אנשים. ואני לא יודע למה, אבל זה תפס אותי...

בימים האחרונים אני קורא קצת תהלים, אומר קריאת שמע לפני השינה ומודה אני כשאני קם. מהרהר המון בדת (גם בחוזרים בתשובה - מה גורם לאדם להתחיל בזה?).

אבל בעיה אחת - כל זה גורם לי למלנכוליה עמוקה. כל ההרהורים במה ששמעתי גם בשיעורי תורה. גם בדת והתרבות הסינית - שקיימת זמן דומה לזו היהודית, ושאלו הן שתי הדתות והתרבויות העתיקות בעולם.

ובין לבין - האהבה. אני אוהב שתיים, אבל אני לא בטוח באיזו דרך. שתיהן אהבות ישנות, והאחת מכבדת את המסורת והשנייה - אינטיליגנטית אבל די בזה לה.

היה דווקא לא רע לפרוק...