כל דבר בעולם נעשה מתוך אהבה... מעולם לא חשבתי על זה לפני שהלכתי בפעם המי-יודע כמה מכיוון הבית שלי לכיוון מזרח דרך רח' שניאורסון-הבנים וחציתי בפשיעה את הכביש הלא מסומן שנגמר בפיאצה. ראיתי איש דתי עובר (מראה שכיח במחוזותינו בעת האחרונה) ואימא משחקת עם הבן שלה והגעתי למסקנה הזו, שכל דבר, גם העמוק ביותר, נעשה מתוך אהבה: אדם משחק מתוך אהבה למשחק, אדם צופה בסרט מתוך האהבה לסרטים. אדם דתי מתוך האהבה לה' או מתוך האהבה לאורח החיים הדתי ולחברה הדתית. אשה הופכת לאם מתוך האהבה לגבר, אז מתוך האהבה לעובר שלה ובעצם האהבה לרעיון יצירת החיים, היא משחקת עם בנה מתוך האהבה אליו והאהבה למעשה גידול הילד, פיתוחו, שמחתו והפיכתו לאדם שלם. חבר בתנועת-נוער חבר בה מתוך האהבה להווי התנועתי, מתוך האהבה לחבריו, לרעיון ההדרכה והמשחק. חבר בתנועת הנוער העובד והלומד חבר בה מתוך אהבה להווי התנועתי, לחבריו, לרעיון ההדרכה והמשחק, אבל מעל הכל - מתוך האהבה לאדם, לפיתוחו, לשלמותו, לחסרונותיו, לבעיות היום-יום שלו, לאהבותיו שלו, לקיום שלו כמשהו שלם בעל יתרונות וחסרונות, אהבות ושנאות, מצבי רוח טובים ורעים, אמונות שונות ותפיסות שונות לגבי דברים - ובכל זאת אנחנו (אני יכול להגיד על עצמי) שאני אוהב אותו. מוראל אשבל ז"ל כתב בשירו האחרון

"מי אני?
הנני
הרואה
השומע
הנוגע
המריח
והטועם.
המבין לחבריו
המחליט לדעותיו
והעונה על שאלותיו.
הנני האדם."

כאן האדם סירב. סירב לכך, לחיים.

אני כאן, ואני מקווה שיש איתי עוד חברים למעשה, לאהבת האדם, שיעזרו לאדם לראות את הטוב שבחיים, לאהוב בחזרה.