נוער שמע!

מישהו אי שם מחזיק את מאזני חיינו בידיו.

וכפות המאזניים עולות ויורדות,יורדות ועולות.

על הכף האחת- שואת ישראל, תקומת ישראל ומלחמת ישראל.

ועל הכף השנייה:תככי מסחר ופוליטיקה,

והתככים- משקלם כבד מאוד.

נוער, זכור:

בבוא השעה, השלך עצמך על כף המאזניים.

השלך עצמך בכוח ובאומץ!

זה יכריע, המאזן ישתנה!

נוער , שמע!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3548129,00.html

כך אמר היום חבר הכנסת אריה אלדד מסיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל. (ראו בכתבה שלעיל)

חברי כנסת כמו אריה אלדד, אשר איבדו צלם אנוש לטובת הדת, בעקבות הגל הגדול של החזרה בתשובה, בה נערים מתחילים לחבוש כיפה, נערים מבולבלים מתחילים ללבוש שחור-לבן, חובשי כיפה סרוגה עוברים לשחורה, וחובשי כיפה שחורי ועושי חסד עוברים לשריפת ספרים ולקבלת שוחד וגניבה. הממשלה מתחילה לעבור תהליך הפרטה בו מיליארדר קונה שלושה חברי כנסת והאוליגרכיה שמה פעמיה לעבר מושבה של הדמוקרטיה בכס המשטר. השחיתות קיימת גם במעלות הגבוהים של מושבי הכנסת, ואני לא סתם משתמש במילה "מעלות גבוהים": "שחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות, כ"ג, ח'-ט')

בתקופה האחרונה קיים דפוס חוזר של מה שהיה ב-94-95 : גל גדול של חזרה בתשובה, עלייה בבורסה, משא ומתן לשלום, מחשבה על החזרת שטחים, איבוד צלם אנוש בקרב יהודים לטובת האדמה ובורא עולם, צמיחה במוסדות החניכים בנוער העובד והלומד, צמיחה בשליטת הכסף בכדורגל, כמיהה עזה לשלום, הסתה והתפוצצות כל הגורמים שלעיל ב4.11.95.

"שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם כי אם תעלו לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מריאיכם לא אביט הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל ונשאתם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם כוכב אלהיכם אשר עשיתם לכם והגליתי אתכם מהלאה לדמשק אמר יהוה אלהי צבאות שמו " (עמוס, ה', כ"א-כ"ז)

קטע מהפוסט הקודם שלי:

זעקי על מצפון כי נדם בישראל. על מצפון כי נפגע וגג האמונה מעורער ודולף והארץ היפה מתכסה שברי לוחות הברית.

מעשה בשני ילדים שנולדו באותו יום, באותה שנה, באותה מדינה. ילד א' וילד ב'. לילד א' יש אבא עורך דין ואמא מהנדסת חשמל. לילד ב' אמא עוזרת לגננת ואבא פועל טכסטיל במפעל. לילד א' יש חדר מלא צעצועים ומשחקים. לילד ב' יש חדר עם עוד 4 אחים. לילד א' יש מחשב, לילד ב' אין.

לאחר 6 שנים, באותו יום ובאותה השנה, הם נכנסים לכתה א'. ילד א' מגיע כשהוא כבר יודע לכתוב ולקרוא, קצת חשבון, ואפילו קצת אנגלית. לילד ב' אין ילקוט, אז הוא סוחב את המחברות בשקית. ילד א' מגיש למורה את כל עבודות הבית מודפסות. ילד ב' מכין שיעורים כמעט תמיד לאור נרות. לילד א' יש חוג אומנות, חוג מחשב וחוג פסנתר. וילד ב', כשהוא שומע את אבא צועק שאין כסף, הוא בורח לחבר'ה בחצר.

ולמרות הכול, ילד ב' מתאמץ בכל כוחו לסגור את הפער

כי אבא שלו אמר שרק השכלה מנצחת את העוני, כי רק חינוך יוציא אותו מהכפר. וחולפות שש שנים ושני הילדים בכתה ו' והנה הם מחולקים להקבצות. וילד א' הולך להקבצה א' וילד ב' הולך להקבצה ב'. לילד א' יש מורה פרטית ולילד ב' אין. לילד א' אומרים כולם שהוא בטוח יהיה פרופסור כי הוא יודע מתמטיקה מה זה טוב.

וגם לילד ב' אומרים שיש חוכמה. יש לו חוכמת רחוב. והשנים חולפות והילדים מגיעים לתיכון. וילד א' הולך ל- 5 יחידות לימוד מתמטיקה, ו- 5 פיסיקה, ו- 5 אנגלית. וילד ב' רק ל- 3 ול- 4.

ולפעמים בהפסקות מבטיהם של שני הילדים מצטלבים

וממש לרגע קצר שניהם מבינים שמשהו פה חרא, שמשהו פה לא צודק, שהם בחיים לא יהיו שווים.

21 שנה חולפות מאותו יום בו נולדו שני הילדים והנה הם משוחררים מהצבא. ילד א' קיבל מאבא מתנת שחרור- טיול מסביב לעולם. ילד ב' בבוקר משלים בגרויות ובערב עובד כמלצר באולם. והם נכנסים לאוניברסיטה... באותו יום באותה שנה. וילד ב' חש שהוא ניצח. למרות הכול הוא ניצח. הוא הגשים את חלום אביו, חלום ההשכלה הגבוהה. ילד א' שילם מראש את שכר הלימוד ל- 4 שנים. וילד ב' עובד בלילות במלצרות וממשיך ללמוד בימים. וככל שהאוברדראפט עולה, כך יורדים הציונים..

ואחרי שנתיים.. ילד ב' נשבר. " נלך לעבוד שנתיים שלוש " הוא אומר לעצמו. " נעשה קצת כסף ואח"כ נחזור ללמוד". ילד ב' נוטש את ספסל הלימודים.. והוא לא חוזר יותר לעולם. אחרי 30 שנה, שני הילדים כבר בני 30.

באותו יום, באותה שנה, באותה מדינה, נולדים לשניהם שני ילדים. לילד א' נולד ילד א'. לילד ב' נולד ילד ב'.

כך המעגל רק הולך וגדל.