אני והרקולס חוזרות מבילוי עם החברות (שוקו טעים בבית קפה וללכת חצי עיר כדי ללוות את פרנואידית), ועוצרות בעלייה לרחוב.

אני, כהרגלי, נשענת על עמוד התאורה, השיער מסתיר את העיניים, אבל מביטה דרך השערות  במבט מסוקס ורצחני כלפי הכביש מעליי.

עמוד תאורה, אני, רוח, עלייה שטנית. מה עוד צריך?

נשענת הפעם בשתי ידיים על העמוד, גוף מכופף קדימה. לוקחת נשימה עמוקה מאוד. נושפת.

בתנועות איטיות ומחושבות עוזבת את העמוד. מביטה בהרקולס מבט מלא חשיבות. ומתחילה לפסוע.

צעד.

ועוד צעד.

ועוד אחד.

אותם 150 מ' שמובילים אותי אל המוות (150. מדדתי בעצמי).

העלייה השטנית הזו, שהיא סה"כ 150 מ', אורכת 15 דקות הליכה. 15 דקות שלמות, שיכלו להיות דקות התהילה שלי.

אני מרגישה כאילו אני מטפסת על האוורסט. או לפחות על החרמון.

מה שמעצבן הוא שהעלייה הזו כ"כ מתונה, ויחד עם זאת, כ"כ רצחנית וגורמת לך להתנשם כאילו הרגע סיימת לתקוע עדר שלם של פרות.

באמצע הדרך, כשאני אדומה לגמרי, עיגולי הזיעה מתחת לבית השחי הפכו כבר לשתי בריכות שמגיעות לברכיים, ורמת ההמוגלובין בדם עולה פלאים, הרקולס מספרת לי, שהעלייה השטנית היא עניין פסיכולוגי.

החמודה חטפה שתי שטוזות.

אני לא מסוגלת לשמוע כשאומרים על משהו שהוא פסיכולוגי.

אידיוטי אידיוטי אידיוטי.

המשכנו לעלות, אך היא ממשיכה לספר לי משהו.

אני מקשיבה בחצי אוזן. באוזן וחצי שנשארו כל מה שאני שומעת זה את הקדיש שיעשו עליי כשאגיע למעלה.

הרקולס מספרת שלא הצבתי לעצמי מטרה. בגלל שהיא הציבה לעצמה עובדה, שהעלייה לא קשה, ושהיא רואה בעיני רוחה את הסוף, לא קשה לה לעלות.

אבל אני לא רואה את הסוף. גם לא את האמצע. שלא נדבר על התחלה.

חטפה עוד מנה על כך.

אמרה לי שבטיולים אין לה בעיה עם עליות, כי כל מה שצריך זה לדמיין שאתה בסוף.

אני פשוט לא יכולה לראות זאת.

נתנה לי דוגמה, שממש לא קשורה, אבל גם נותנת משהו לחשוב עליו.

זה כמו שתלכי ברחוב, וברגע שהכי לא תצפי לו, תפגשי מישהו. אבל אם ממש תרצי לפגוש אותו, ותחפשי, לא תמצאי אותו בחיים.

באמת אני לא יודעת איך זה קשור, אבל לראשונה בחייה, הרקולס צודקת.

חשבתי על זה במהלך השבוע.. קצת מעצבנת העובדה הזו. לצערי אני תמיד מחפשת את אותם אנשים, ולא מוצאת אותם.

אבל התחושה הזו של ללכת ברחוב, ולא לחשוב על שום דבר, ופתאום לראות מישהו שרצית, ולקבל את התקף הלב הקטן הזה, הבהלה הנעימה ופעימות הלב המהירות כשאתה רואה אותו.

נפלא ממש.

כיף לפגוש כך אנשים.

פגשתי מישהו כזה היום, אדם שלא ראיתי כמה שנים.

אני כנראה צריכה להפסיק לרצות כ"כ הרבה.

הרבה חומר למחשבה ללילה... שוב לא אצליח לנום.