לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כנפיים שבורות

כינוי: 

בת: 39

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2003

לא אחזור על 4 גם אם לבי נשבר


 

שקיות הניילון

אחרי אותו מחסום שבניתי לעצמי (שעליו אדבר כנראה בפוסט אחר), שהשפיע קצת על חיי בשנתיים האחרונות, החלטתי לצאת מן הבועה ששריתי בה, ולהתחיל לעזור לאנשים. זה מתחיל בדברים הקטנים של חיי היומיום, כמו עזרה בש.ב. או עזרה טכנית באייסיקיו, וממשיך לבעיות רציניות יותר כמו חברה שמאסה בחייה וכו'.

את כל העזרה הזו אני מציעה בחינם. אני לא רוצה אף תמורה. אני לא צריכה אף תמורה. כל מה שאני רוצה לקבל זה את החיוך של אותו אדם אחרי שעזרתי לו, ולקבל את הסיפוק הזה שעשיתי משהו, אני יודעת שזה טוב, ושהם יחזרו אליי שוב.

אני אוהבת את יחסי הגומלין האלו.

לאחרונה חשבתי אולי לעזור לגברברים, ולקבל בתמורה הטבות מיניות.

ירדתי די מהר מהרעיון כי ידעתי שאני פשוט לא אקבל אותן :(

אז החלטתי אחרת.

חשבתי על מה כבר אוכל לקבל מאנשים שעזרתי להם. אני לא רוצה כסף. אני לא רוצה אוכל. אני רוצה לקבל מהם את הדבר הכי מטופש והכי זול שאפשר לקבל.

כך הגעתי למסקנה- אני רוצה בתמורה שקיות ניילון. פשוטות, של סנדוויצ'ים. יהיה לי אוסף של שקיות ניילון, שבכל פעם שאסתכל עליהן, אדע שעזרתי למישהו, וככל שמספר השקיות יגדל, כך אדע שבאמת עשיתי משהו טוב.

סה"כ הרעיון לקחת מאנשים שקיות ניילון הוא לא רעיון מטופש, שרק יעשה לי טוב על הלב, בידיעה שעשיתי וחשבתי ועזרתי ו.. הזזתי את עצמי.

קיבלתי כבר שקית כתומה אחת [רציתי הטבה מינית אבל.. טוב.. די.. :( ], ואני מרגישה כ"כ טוב עם עצמי עכשיו.

החבאתי אותה בתוך הארון של המיטה לנצח נצחים.

 

 

שקיות הניילון שוברות את לבי

תחושה לא נעימה מציפה אותי עכשיו. תחושה של עצב, דכאון, באסה. תחושה שאולי הייתי יכולה לשנות את הדברים, אבל אני אפילו לא יודעת מה באמת קרה.

אולי רעיון שקיות הניילון נכשל. אולי הרעיון של לעזור לאחרים נכשל, אחרי ששוברים את לבי.

X, אדם נפלא שאני מכירה (מטעמי בטחון לא נזכיר את מינו של X, ולכן נפנה אליו בתור זכר, המין הטוב יותר), החליט כנראה לנצל את טוּב לבי.

X הוא אדם שהכרתי לפני מספר שנים, ובאמת כיף לדבר איתו ובטח גם לפגוש אותו. אבל X היקר, שיודע על כך שהחלטתי לעזור לאנשים ביתר אינטנסיביות, מבקש את עזרתי במספר בעיות שונות ומשונות. ולי אין בעיה לעזור לו. אפילו בכיף. רק שיגיד מה.

אבל ל-X לא תמיד אכפת ממה שעובר עליי. הוא אף פעם לא עוזר. לא מתעניין הרבה. הכל אותו דבר.

יש לי תחושה מאוד כואבת, ש-X מנצל אותי. אולי מנצל היא מילה קשה מדי. אנסה להסביר זאת אחרת- הוא מקבל את כל עזרתי, הרבה מהכוח שלי. הוא מעייף אותי. מעציב אותי. אפילו מדכא אותי.

X החליט לשבור את לבי. לא משנה כ"כ איך.

היום בבוקר סימסתי לו ואמרתי שמה היה קורה אם הייתי מתה עכשיו..? (קיצוני משהו..) איך הוא היה יודע? האם היה בכלל מתעניין?

אחרי חצי שעה קיבלתי סמס חזרה. אמר לי שלא. מי יודע אם צחק או דיבר ברצינות?

X שבר לי את הלב והרס לי את היום. אולי את כל השבוע. אולי חודש.

לא אשוב אליו על 4. לא אתחנן שיקבל אותי תחת זרועותיו שוב. אם הוא רק היה יודע כמה רע לי עכשיו. אם רק היה אכפת לו.. אבל לא אכפת לו מכלום.

 

 

מסקנה..?

מה שוות שקיות הניילון שלי, אם במקום חיוך, כל מה שאני מקבלת הוא עצב?

מה הכיף בלעזור לאנשים, כשהתמורה היא בעצם, כלום.

אבק ושערות.

זה כל מה שאני.

 

נכתב על ידי , 1/10/2003 14:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



40,686
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליפה וערומה בתיאטרון רוסי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יפה וערומה בתיאטרון רוסי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)