בשעת צהריים חמה, כשהשמש קופחת

רק אני והאוטו, בדרכי אל התחת

אין ספור מכוניות ופקקים, נמשך כמו נצח

רועדת כולי, את מי בינתיים רצח?

דיסקו ופדאלפונים, כמו מעוותים את הזמן

התחת מתיישב לי באוטו, במבט די חרמן

נוסעים לקניון, לבי עוד מפרפר בתחתוניי

משתדלים לא להשמע מטופשים, שיעזור לי אדו.. יהוה (צריך לשבור את המעגל :))

שמע ישראל איזו רכבת, ממש ענתיקה

רכבת שואה, כאן התחנה טרבלינקה

חששות התפוגגו, כל מה שחששנו ממנו נשבר

יכולנו להמשיך לשוחח עד מחר

השואה עוצרת, ואל התחנה יוצאים במבט תאווה

שירותים נמצאו, ומיד החלה שמחת בית השואבה

טיול מטופש בכל העיר, את הפארק מחפשים

למען עתיד ילדינו, דרך שערים לא מוכרים לא! נכנסים

מוצאים את הבונקר משלמים ח"י שקלים

נכנסים המומים, על תימניוק בלי שן מתבדחים וצוחקים (מה לעשות. הוא תימני)

מקפיצים לי ת'תחת (הוא, לא הישבן שלי), מתבכיין הוא בקול

סווטה הזונה אשמה בהכל :(

על רכבות מוות נוסעים, כוח צנטרפוגלי מטורלל

מהמכוניות יוצאים, ובגללי כעת הוא אומלל

מגיעים לשטן, נשבעים זה לזו

לא יוצאים משם חיים, את שערות רגליו נמזמזו (יש מילה כזו?)

מתיישבים בכסא, נשמתנו פורחת

בתוך לוּפּ עצבני לא אגע לך בתחת

תוך דקה וחצי הסיוט נגמר

עולמנו עלינו חרב, סופנו רע ומר

את כל האמון בעצמו הצלחתי לערער בעזרת קסמיי

כמו צאן לטבח הוא הלך אחריי (נשכח את העובדה שפתאום הכל החשיך)

מתקן אחרון כדי לסגור את הפגישה

בחוץ מגלים כי לא היה צריך להזמין את החברה קדישא (חבל באמת :()

מגיעים לשואה שוב ומחכים כשעה

תופינים זוללים, הסוף מתקרב ובעיני דמעה

השואה כה צפופה, תמהוניים את הכל תפסו

מוציאים ידיים מהחלון, כדי שהנאצים אותם לא יירמסו

בחוץ כבר חשוך, אביתר שוב שולט

בחורות מוזרות מתחילות איתו, לא עוזרת לו להתחמק (אנטי תחת)

בנסיעה שנגמרה כה מהר, ליד הבית

הפינצ'ר משתין על הגלגל, וברקיע יש עיט

בלחיצת יד נפרדים לשלום

אולי כנראה היה כל זה חלום.

בין הנהר לפנסים

יש ערפל רטוב ואפור

כל הצבעים שחורים עדיין

יש אפשרות להתרכז בעצמם

אם אני אפול ואמות

המים לא ישימו לב

ימשיכו עד לא יודע לאן.

(אביתר בנאי- שיר טיול)