עוד לא חרצתי את דעתי בעניין חיבתי לשירותי הבנות בבית הספר, ולכן דעתי תשאר חלוקה עד קביעה סופית שתבוא כנראה בשלב מאוחר יותר שלי חיי.

מלטפים את החרסינה

את שירותי הבנות בבית הספר צריך לגנות, להוקיע ולמנוע כניסתם של כל יצור בעל יכולת נשימה.

גם אם המנקות השמנמנות בעלות השיניים המלאכותיות והמנצנצות ינקו את השואה 666 פעמים, אין מצב שהריח- צורה- צבע- גושים- טיפות- דברים דבוקים יתנדפו משם.

בלתי אפשרי.

כמות הזוועה שנמצאת בשירותים, לא קיימת באף מקום אחר.

כבר לא חשוב שהנורות לא דולקות, שהדלת לא נסגרת עד הסוף ושהמים לא יורדים.

זה באמת כבר לא משנה.

לעומת אלו, תמיד ניתן יהיה למצוא:

סיגריות טועות במים

ידית הפלסטיק שמורידה את המים "אכולה" כולה מכיבוי סיגריות

מים (האם אלו באמת מים?) על הרצפה

מסטיקים דבוקים בכל מקום

כתובות נאצה על הדלתות

בולבולים מצויירים על החלון

בולבולים מצויירים על הדלת

בולבולים מצויירים על המראה

בולבולים חצי מחוקים מצויירים על הכיור (אני מתחילה לחשוב שכבר לא מסתובבות בנות בשירותים)

משהו שהיה פעם נייר טואלט שסותם את הכיור

משהו שהיה פעם נייר טואלט שסותם את השירותים

שאריות צואה בנגיעות קלות על החרסינה

אבל הכי הכי כיף למצוא- תחבושות משומשות פתוחות לרווחה, בפח ואפילו לידו. וגם טמפונים משומשים, אבל בתדירות נמוכה יותר.

הפריט היחיד שאין אף פעם בשירותים: נייר טואלט. וגם אם היה, הוא סותם כבר מזמן את השירותים.

גם אני הייתי גומרת עליו

את הבנות בשירותי הבנות צריך לגנות, להוקיע ולמנוע כניסתן.

לרוב הן משמשות שעשוע בהפסקות, אז זו אחת הסיבות היחידות שאני אוהבת ללכת לשם.

גם זה, וגם העובדה שהשלפוחית שלי די קטנה.

כל שלוש הפסקות, אני פוקדת את המקום ונזכרת למה קשה לי להחליט אם אני שונאת או אוהבת.

הבחורות ששוהות שם. באמת. איכות.

לא רק ששומעים אותן מהקצה השני של המסדרון, האקוסטיקה בשירותים נוראית ממש, ובכל פעם עור התוף שלי נקרע מחדש.

אבל אני חייבת להתוודות, הצפיפות כיפית. כל יום אטרקציה חדשה.

הדברים ששמעתי שם.. הרכילות.. הסלנג החדש.. הבנים הנחשקים ("בראסמי הייתי גומרת עליו")..

לשחרר את ווילי

בנות צורחות בקולי קולות ובנפנופי ידיים חריגים יצאו מהמקום.

התקהלות גדולה במיוחד (בכל זאת, יותר מ-3 בנות בשירותים זה כבר צפוף) של כ-7 בנות, שָרַץ בשירותים. זאת ראיתי מהקצה השני של המסדרון, כאמור.

לקחתי את המצלמה המשוטטת, ויצאתי, לבדוק הכצעקתה.

ככל שהתקרבתי, כך נחרשתי יותר. אבל זה בסדר, אני גם ככה לא שומעת טוב באוזניים.

נכנסתי לשירותים, מפלסת דרכי בין צלוליט לצלוליט, ומנסה להבין מה העניין.

דלת שירותים אחת הייתה פתוחה לרווחה, ומסביבה חצי מעגל של בנות, חוששות להכנס.

תסריטים מעוותים החלו להתרוצץ בראשי. מה כבר יכול להיות שם שלא ראיתי לפני?

הכל היה בתוך המים. הכל. אין דבר בעולם שלא ראיתי (חר)צף בשירותים.

אבל הפעם.. באמת.. כבוד למי שהשאיר את זה.

פעמים רבות שמעתי שמועות על מקרים כאלו בביצפר, בין היתר גם אנשים מהשכבה שלי.

קצת קשה לי לחשוב מי יעשה את זה בשירותים הנ"ל.. אבל.. אני לא שופטת.

כנראה שבחור אחד מצא את השירותים כמקום נהדר לפורקן היומי שלו.. שיחרר את ווילי, ושיחרר איתו יחד עוד מיליוני ווילים קטנים שמצאו מקום מימי חדש ונהדר כדי לשחות.

באמת.

כל הכבוד.