עברתי בין המדפים בסופר. כל המי ומי של העיר התקבצו בקופת האקספרס. זונות. עיתוני ענק מתחת לביצ'חי, מאיימים ליפול בכל דקה, שקית עם אין ספור בורקס תפו"א, שקית עם מספר לא מבוטל של לחמניות וקופסת קולגייט ירוק. כי זה מגניב.

מגיעה לקופה. מי שעומד מאחוריי ומלפניי ומצדדיי הוא הרוסי. היי.. צדקתי.

לכל אחד מהם בקבוק וודקה סמירנוף כלשהו ביד.

ופתאום אור, סינוור מטורף. הילה. היודניק עם השיער הכ"כ יפה וחלק נכנס... אני והפֶטִישים שלי :( רק רוצה להעביר יד בשיער שלו. זה הכל.

מנסה להחזיר לעצמי את מאור עיניי, משלמת ליוליה בקופה ויוצאת.

חוזרת הבית,  מתיישבת על הבורקסים. גומרת. קבלו את זה איך שתרצו.

התגלגלתי לכיוון המיטה.

כעבור שעתיים מצאתי את עצמי נאבקת בכרית שהחליטה "ללטף" לי את הפרצוף.

זו הייתה חסרת טאקט, שהכתה אותי ללא רחמים.

התעוררתי בבהלה.

פתחתי תריסים, צחצחתי שיניים (אני לא רוצה שהיא תמות, בכל זאת) והתיישבתי מולה.

זה שבועיים שאני רוצה לבילויים.

שבועיים שאני מתבכיינת שאני צריכה הופעה, ושאפאחד לא ירצה לבוא איתי.

טוב, גם צדקתי.

באמת אפאחד לא רצה.

אני לא יודעת אם זה בגלל שזה הבילויים, או בגלל שאני מסריחה.

אבל בסוף הצלחתי. הצלחתי לשכנע את חסרת טאקט ואת כבשה.

התקשרתי למקום ושאלתי כמה יעלה כרטיס להיום.

ואז זה הכה בי.

תוך שניה גלגלי המוח חרקו, הלב דפק, העיניים קראו והאוזניים שמעו את שיש לצד השני להגיד.

ההופעה הייתה.. אתמול. אמרתי תודה במהירות וסגרתי את הטלפון.

נשימה ארוכה.

והתבכיינות של המון זמן.

חסרת טאקט דווקא הביעה שמחה מהשגיאה המרה בה שגיתי. היא לא הביעה אף התנגדות לעובדה שפספסתי את ההופעה של הבילויים.

אני כועסת על חסרת טאקט.

אני כועסת על עצמי.

איך יכולתי להיות כה טיפשה ולא לראות שזה ביום חמישי?!

למה :(

אולי חיי היו משתנים אחרי ההופעה :(

אני כה דפוקה..

בבוקר, אחרי שראיתי את כל סדרות הטלויזיה האפשריות של שבת בבוקר (מישהו אמר קטנטנות?) ונשארתי פעורת עיניים בגידי גוב הולך לאכול (פרק שאני צופה בו כבר בפעם השלישית), ישבתי והתמרמרתי עם עצמי על המיטה.

לא רק שהפסדתי את הבילויים, ובזבזתי את חיי לשווא, גם בערב לא יֶצא שום דבר טוב.

סבב טלפונים, וסירובים מכל כיוון.

רק חסרת טאקט הסכימה לבוא.

גופיה שחורה קטנה מדי שגרמה לכל מה שאין להשפך החוצה, ומכנס דייגים בורדו.

אמא אמרה בעדינות שאני נראית כמו זונה.

אמא: "איכס! את נראית כמו זונה"

סוביטיית: ":("

פתחתי את הארון, הוצאתי חולצה מכופתרת שתכסה על החלקים שלא צריכים להחשף בי, וכמו בחורה תמימה וחסודה יצאתי מהבית.

קפצנו לאוטו ונסענו, משאירות מאחורינו אבק וגופות ציפורים שפגעו באוטו.

ניחא.

קנינו כרטיסים לאסונות של נינה. שם מצאתי אנשים רבים שלא ראיתי די הרבה זמן וחששתי שמתו כבר בצבא.

פתאום הרגשתי נורא לא טוב. ולא מבחינה של כואב לי בקיבה או משהו. חסרת טאקט גרמה לי להרגיש לא טוב עם עצמי. דבר שלא ייתכן כי היא הבנאדם הכי טוב בעולם. אבל.. איך אסביר את זה..? :\

חסרת טאקט היא דרום אפריקאית. אצלם יש הרבה חיבה וקירבה. הקירבה היחידה אצל רוסים זה כשמישהו דוקר אותך.. אני לא רגילה לזה, ולא אוהבת את זה. אני לא אוהבת את החום, ולא אוהבת את הנגיעות, לא אוהבת את החיבוקים ולא כשתופסים לי את היד או כל דבר אחר. זו לא אני.

אם זה אדם מאוד מיוחד אני אקבל את זה. לא יהיה לי אכפת. אבל.. כשזה בא ממנה.. זה עושה לי רע :( הרגשתי שכולם בטוחים שיצאתי איתה לדייט*** או משהו :( כשישבנו בכסאות היא כמעט טיפסה עליי.

היה לי רע כל הסרט... לא מצאתי תנוחה מתאימה. השתדלתי להתעלם, אבל היה קצת קשה.

בזמן האחרון אנחנו קרובות מדי.

כנראה ששוב, הפחד ממחוייבות שלי יפעל גם על חברתי הטובה.. ואצטרך להנּתק לכמה זמן.

מי יודע כמה.

***הבהרה- אין לה קטע עם בנות. תשללו את זה.

וגם לי!! תשללו גם את זה ומהר, חמודים :(

האסונות של נינה זה סרט.. צריך למצוא את המילה המתאימה. זה סרט מיוחד.

סרט שלא מפסיקים לדבר עליו ולפענח מה בדיוק קרה, איפה ומתי.

סרט שאי אפשר להפסיק לחשוב.

סרט שאני חייבת לראותו שוב, ואין עם מי :(

כמו שאין בילויים, וכמו שאין שום דבר מעניין אחר :(

ומישהו יודע לאן נעלמה חברתנו החמודה מכורה לסכין? היא כבר חתכה את עצמה או משהו? :(

שוּבי הביתה :( אנו מתגעגעים אלייך.

מטרה לשבוע הבא: אני חייבת לצאת מהעיר. לנסוע למקום אחר. לא להשאר.

מלנכולי על הגג

רוקד מול חצי ירח מוטרף

עץ או פלי מהמר

לקפוץ או להשאר

(מלנכולי- החברים של נטאשה)