הבחירה הייתה קשה. חלק מההצעות היו דומות ולכן הן לא הגיעו למקומות הראשונים.

ועכשיו, לתוצאות:

למקום השלישי, הגיע מספר 9, אהובי משכבר הימים, שהצעתו המגונה העמידה לי אך ורק את שערות הגב. ובכל זאת, זה די הישג, ולעשות אותי על במה מול אולם ריק נשמעת כמו משהו שלא הייתי חושבת עליו בעצמי ובחיים לא הייתי עושה אותו.

למקום השני והמכובד גם כן, הגיע Comfortably Morbid, שהצעתו באמת הייתה מקורית והשאירה לי חיוך קטן על שפתיי השומניות.

ולמקום הראשון והמכובד, עם 666 נקודות, הגיע Odium, שהצעתו השוביניסטית גרמה לפטמותיי לזקור ולבולבול שלי לעמוד (בהמשך הפוסט יבוא ההסבר).

העובדה שהוא רצה שגם אבשל לו, אנקה לו, אגהץ לו, אכבס לו, אטאטא לו ואנגב לו, קסמה לי כ"כ, ולהיות שפחת מין של מישהו ביום הפיכתי לחוקית זה פשוט חלום חיי.

13.1.2004

היה אמור להיות יום רגיל ככל הימים. ללכת לישון מאוחר בלילה שלפני, להתעורר הרוגה בבוקר, ללכת לבית הספר, לסבול, לשוב הביתה ולנום עד אין קץ.

ב-17:30 כבשה מתקשרת ומעירה אותי משנת היופי שלי ואומרת לי לדבר עם חסרת טאקט. תוך כדי שינה התקשרתי אליה, והיא מצידה הודיעה לי כי בשעה 19:00 יחטפו אותי, ואני צריכה להיות רעבה ולבושה יפה לקראת החטיפה. התארגנתי והתלבשתי כראוי ויצאתי החוצה כדי לחכות ל.. אין לי מושג אפילו מי. שתי דקות לאחר מכן הם חטפו אותי, ולקחו אותי למקום השנוא עליי עלי אדמות. שם בזבזתי חצי שעה שלמה מהחיים שלי תוך כדי קריאת סטיקרים, הודעות, דפים וכתובות נאצה על הקירות. כשכולם סיימו את עיסוקיהם במקום הנ"ל, חזרנו חזרה לכביש ושם חיכתה לנו מונית. כל המי ומי עלו למונית. או אולי רק חבריי. בשלב מסוים הסתירו את עיניי עם הצעיף שלי, הלבישו אותי בצעיף נצנצים כחול, והחליטו לעבוד עליי בנוגע למיקום אליו אנו נוסעים. כל אחד החליט שנוסעים למקום אחר. בהמה הודיעה כי אנו נוסעים להופעה של הדורבנים בת"א. שרוך החליט כי נוסעים לחרמון ותמימה הציעה שניסע לחברון. השמחה במונית הייתה רבה.

כשירדנו, והתחלנו לפסוע לכיוון הרצוי שכלל לא ידעתי מהו והיכן הוא ממוקם, שרוך החליט להוביל אותי בדיוק בתוך שלוליות ודברים רכים וחמימים נוספים על המדרכה (הומלסים). ואני לא ידעתי זאת כלל. :\ כשהורידו את הצעיף ממני, עיניי נפערו בתדהמה, פי נפל לכיוון הרצפה והתחלתי בתהליכי ריור מתקדמים. היינו מול המסעדה הטובה ביותר באיזור או בעצם, בעולם כולו.

במסעדה סעדנו את לבנו, ולראשונה בחיי אכלתי באמת ובתמים שיקוצים. זה היה נפלא. אבל אכלתי גם סושי, שהעלה מעלה את כל המזון שאכלתי בשלושת הימים האחרונים, והיה נדמה לי שקלטתי איך להעלות גירה כמו שצמר לימד אותי. לקינוח אכלתי בּרוּלֶה בננות, שעשה רק דברים מופלאים בגופי ובאיזור חלציי. לאחר מכן עשינו טיול באיזור ורדף אחרינו כלב חום ומכוער שלא הפסיק לפמפם את רגלו של בננה. ברחנו כמו מטורפים ב-23:30 לתוך בית מלון כלשהו, שם הטלנו את מימינו וברחנו מהמנקה שהחלה לתחקר אותנו אם אנחנו ישנים במלון או שנכנסנו אליו בדרך לא דרך. כל זה ברוסית :\

שרוך נתן לי מתנה, ספר מתכונים ל-100 רטבים לפסטה. כמה מוזר. K

חזרתי הביתה עייפה ומרוצה. ושמנה.

ביום שישי שעבר

תוכנן לי ערב מושלם- ארוחה רומנטית (טוסט ספוג גבנ"צ), בן זוג לחיים (שלט טלוויזיה) וסרט (ארץ נהדרת + עמוק באדמה).

אך בלתי נראית, החליטה להפריע את מנוחתי בתחנונים, שאבוא איתה לפגוש את הגברבר החדש שלה. היא הייתה צריכה לשכנע אותי חזק, כי באמת שתכננתי ללכת לישון מוקדם. אבל היא הצליחה, בסופו של דבר, וכשנגמרו כל התוכניות בטלוויזיה, שמתי פעמיי לעבר הארון כדי למצוא משהו ללבוש. בכל זאת, לא הרבה צריכים לראותי בפיג'מה. לא הרבה צריכים לראותי כלל.. אבל בכל זאת.. אין ברירה.. :\

פגישתם הייתה צריכה להיות כזו-

הבחור וחבריו נמצאים בפיצרייה לא מצליחה במיקום לא ידוע בעיר, בלתי נראית צריכה לפגוש אותו ואני... אני... אמורה לשבת בצד ולהיות מושא ללעג של חבריו של הגברבר.

אספתי את בלתי נראית, שנשבעה לי באלוהי אלוהיה ובכל הדיסקים של בקסטריטבויז שלה שהיא תגמול לי על עוגמת הנפש שאיתה אצא משם, ושהיא נשבעת שלא יצא מצב שאשאר לבד.

צודקת.

כי כשהגענו לשם, היא נעמדה בטיפשות ליד הגברבר שלה, שהוא, ד"א, התעלם ממנה לגמרי, ואני גיליתי כי אחד מחבריו הוא אדם שאני מכירה כבר די הרבה שנים וכבר כשמצאנו על מה לדבר, הם כבר היו צריכים לחזור הביתה. בלתי נראית, שהרגישה עלובה במקצת, החליטה בשביל שתינו שניסע לסנוקר, וכך מצאתי את עצמי נוסעת ב-1:30 בליל שישי, למקום המסורטן הזה. לא טעיתי. כל מאפיית הגרוזינים של העיר שהתה שם, מספר ערבים חמודים והמון המון ילדים בכיתה ד', שעישנו מתחת למנורה שמעל לשולחן הסנוקר, כי הם חשבו שזה כנראה מגניב. אהה.. וגם פגעו בי עם הכדור הלבן שלהם שעף לכיווני. ילדים מנוולים. אני ובלתי נראית תפסנו שולחן, ושיחקנו את נפשנו. בין לבין גם הספקתי לצחוק על כל המי ומי שהיו שם, ועל בחורה שנראתה כמו טנק סורי (היא באמת נראתה כמו טנק סורי.. :\ היא קטנה ממני ב-3 שנים, ויחד עם זאת ענקית ממני בלפחות 3 מטרים. לאורך ולרוחב. ולובשת מכנס בצבע כחול צבאי, וחולצה ירוקה צבאית. השם ישמור K). סיימנו את המשחק כשאני המנצחת, וחזרתי הביתה. כשבדיוק אז גיליתי שכנראה חטפתי סרטן, ושבגדיי היו ספוגים באותו עשן מסריח. או אז קיבלתי על עצמי את העובדה כי אף כביסה לא תמחק את ריח הזוועות האלו. אפילו הדיאודורנט הגברי שלי מריח טוב יותר.

לבולבול שלי 3 פינות

יש לי בולבול. מאמא קנתה לי אותו לפני יותר מחצי שנה.

פעם הוא היה קטן יחסית, אך עם הרבה אהבה גידלתי אותו למה שהוא היום- גדול, עבה, נפוח בקצהו העליון ובכלליות- גבר גבר.

הוא לא עושה לי בעיות, והוא מפתיע את כל מי שנתקל בו.

הבולבול הקוצני שלי, שמסמל את תמצית חיי בערך.