לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כנפיים שבורות

כינוי: 

בת: 39

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2004

סנטר-תחת



18.1.2004


בשלושת הימים שקדמו ליום ראשון זה, הייתי עסוקה בעיקר בלימודים לבגרות החורף האחרונה שלי בספרות.  בשלושת ימים אלו הייתי עסוקה ב:


להבריז מבית הספר (דבר שאני נוטה לעשות לרוב לאחרונה, ולא מתאים לי בכלל)


לאכול מיני מתוקין וחמוצין


לצפות בטלוויזיה (שמתם לב שבאיירון שף, תמיד "שף הבית" מנצח? והאוכל שלו תמיד נראה כאילו שצמחוני הקיא לו בדיוק לפני רגע דשא על הצלחת, והכל מעוטר בדגים ורודים או בירקות שצומחים רק אצל הסינים הצהובים האלו?)


לשבת כמו זומבי מול האינטרנט, לרייר על תמונות של כל החתיכים מהשכבה שלי ממסיבת חנוכה, ולשחק במשחקי אונליין ממכרים


לרבוץ אצל בלתי נראית ו"ללמוד במבחן". זה מעניין שבכל פעם שאני באה אליה "ללמוד", אני תמיד נרדמת שם. האם היא משקה אותי בסם שינה ומתעללת בגופתי המנומנמת כשאני לא שמה לב? אמן שלא. האם היא קוראת לאחד מגברבריה שיגע בי במקומה? אמן שכן. K


למען האמת, דווקא לבגרות הזו הספקתי ללמוד את כל החומר. אומנם חזרתי על כולו גם ביום ראשון בבוקר, וגיליתי כי לא רק שהתבלבלתי בין שירי ימי הביניים לעגנון, אלא ששכחתי בכלל את כל החומר.


במצב קשה עליתי לבית הספר, מזיעה ומפתחת כאבי ראש, והתחלתי לתחקר אחד אחד על "גבעולי אשתקד". לפתע, בלי שום אזהרה מוקדמת, נכנס לי ריס לעין וסירב לצאת. 5 דקות לפני הבגרות בספרות, בה נקבל עצבים וגם וופלה שעולה חצי שקל בגזלן ליד בית הספר, איבדתי את מאור עיניי. רצתי לשירותים והתחלתי לבדוק את העין על כל צדדיה (ותאמינו לי, קשה לי לראות ולגעת לעצמי בעין) ולא מצאתי את הריס האבוד. חזרתי בעיוורון מוחלט והתחלתי למשש את דרכי לבלתי נראית, שתעזור לי להוציא אותו (לה, לעומתי, אין בעיה לגעת בתוך עין. רק חבל שזו העין שלי ולא שלה!!!!11). היא לימדה אותי פטנט של להכניס את הריסים לתוך העין ולנקות אותה כך. טוב שלא דקרתי את הלבן והרטוב של העין תוך כדי. דקה לפני הבגרות הכל שב להיות על מי מנוחות. הבחור המעצבן מכיתתי, שמשום מה, יושב תמיד כסא מאחורי בכל בגרות שהיא, ישב מאחורי גם הפעם. נשכח לרגע את העובדה שבגללו קיבלתי ציונים הנמוכים ממני בבגרויות בהסטוריה בכיתה י' וי"א, אלא שהפעם הוא גנב לי את כל העטים השחורים, את השוקולד שהבאתי, וגם דאג לבעוט לי בכסא בכל הבגרות. תודה.


 


הפעם, הייתי חכמה יותר, ודאגתי לשאול מראש את המשגיחות מדוע לא קיבלנו את מיץ הבגרות האהוב. אחת המשגיחות, שנראתה בערך כך


 





הסבירה לי כי לא מחלקים מיץ בגרות בחורף, אלא רק בקיץ.


זעמתי. פניי החלו להאדים, אפקטים של עשן יצאו מאחורי ראשי וקוצים דקרו את ישבני.


הקמתי מהומה על כך שמיץ בגרות צריך להיות מחולק בכל ימות השנה ובבגרויות חורף וקיץ כאחד, ללא הבדלי דת, גזע, מין וערבים. אך אף אחד לא האזין לתחינותיי.. במקום מיץ בגרות קיבלנו.. קיבלנו.. הזוועה.. מים מהברז :(


ברחתי מיד מהבגרות, מותירה אחריי דמעות רבות שבכיתי על אובדנו של המיץ שלי וחזרתי הביתה, כדי לגלות שאין אוכל וצריך לבחור מה כדאי, שווארמה או מק'. לבסוף הוחלט על שווארמה, כי זה פשוט הרבה יותר בשר טעים בפחות יחידת נפח של בצק. לשם הלכתי עם בננה, וסעדנו את נפשנו על שווארמת בקר שלא אכזבה. בין היתר גם עשינו תחרות גרעפסים נהדרת משוקאקה, ובדקנו- הפה של מי מאתנו יכול להכיל יותר סלט כרוב או- מי יכול לדחוף יותר דברים לתוך הפה עמוק בלי להקיא באמצע. וכאן אשאיר אתכם תלויים עם הספק.


 


 


19.1.2004


רבעון בבית הספר, שלא נראה מבטיח, כמו כל שאר הרבעונים שעברתי בחיי. הביאו לבית ספרנו מספר לא מבוטל של חיילים (בית הספר שלי מתחיל אט אט להראות כמו בסיס צבאי. חסרות לי רק החיילות שאוחזות בכוסות הקפה), שהרצו לנו על הגיוס לצה"ל, ומה הם עושים בכל תפקיד. לנו הביאו חייל מג"ב, שבלי לפתוח את הפה כבר הבנתי שהוא יותר טמבל מהקקטוס שלי, וחייל בחיל הים שניסה להרשים אותנו בכך שהוא כמעט פתח מלחמה עם סוריה. מרטיט פטמות ממש.


לאחר הסיפורים והנחירות שלי, יצאנו כולנו לעבר החנייה של בית הספר יחד עם כל שאר החטיבה העליונה. כשעלינו לאוטובוס, א' השמן פילס לנו את הדרך אל המאחורה של האוטובוס ושם התיישבנו בניחותא ובעצם, התחלנו להשתגע.


בננה, שלא יכול שלא לקבל את תשומת הלב הדרושה לו, חשף את ישבנו השעיר לעיני כל והדביק אותו היטב לחלון, כדי שהבנות באוטובוס השני יטעמו מפירותיו המעוכים של בננה על החלון.


אך עולם כמנהגו נוהג, ואת בננה תפס המורה סנטר-תחת (באמת יש לו סנטר תחת, עם שערות שחורות באמצע כי הוא לא מצליח לגלח שם).


בננה ירד מהאוטובוס לשיחה עם סנטר-תחת ואנחנו ישבנו במאחורה, צוחקים ומתבדחים על חשבונו.


כשהגענו לאולם, התיישבנו כך שהרקולס ופרנואידית מימיני, וצמר לפנינו. השעמום לא איחר לבוא, ואנו מצאנו את צמר כנוח מאוד להניח עליו את רגלנו.


פתאום, הגיח מאחורינו איש שהיה כנראה מאוד עצבני, כי ברגע שפיו נפער לצעוק עלינו, אלוהים יודע למה, שערי הגיהנום נפערו. מול כל החטיבה העליונה, הוא צורח עלינו בקולי קולות, ובועט אותנו מהאולם. שלושתינו, הבחורות הכי תמימות שקיימות, שלא עשו שום דבר רע בחייהן, לא הועפו משום מקום, לא הדביקו מסטיקים מתחת לכסאות או שמו את רגליים על הכסאות, אנחנו, הועפנו בברוטאליות מהאולם. אדומות מבושה, קמנו ממקומנו, מנסות להסתיר את זהותנו טוב טוב, ויצאנו מהאולם, לא לפני שזכינו לקריאות מכל אלו שישבו בשורה שלנו, שלפנינו ואחרינו- "וואי וואי וואי! עליכן לא הייתי מאמין!", "פושעות!", "חחחחחחחחחחחחחח", "פאדיחותתתת" ועוד תגובות רבות ובוגרות.


כעבור שתי דקות יצא גם בננה עם רכזת השכבה, והיא העיפה אותו הביתה לנגד עינינו. העניין היה קצת לא ברור. בכל זאת, רק שלושתנו הנחנו רגליים על צמר, והוא סתם ישב לידו. מתברר, שסנטר-תחת דאג לעדכן את הרכזת על הפורנו שהוא עשה לנו שם באוטובוס. לרגע היה נראה כאילו הבעיה שלנו כה פשוטה ליד שלו.


כעבור 5 דקות, יצא אותו בהמה שצרח עלינו לפני, ושאל אם הבנו את הטעות שעשינו. ענינו "כן כן" במהירות, אך למען האמת, אין לי מושג מה עשינו לא בסדר.  סה"כ הנחנו רגליים על שערו של צמר, שזה הרבה פחות גרוע מלהדביק מסטיק מתחת למושב, או לירוק על הסדרניות. התיישבנו, וההופעה התחילה. כמובן שעכשיו, אחרי שפידחנו עצמנו מול כל בית הספר, לא יכולנו לצפות בהופעה בשלווה, ואותי אישית לא הפסיקו לרדוף המחשבות של אותו איש צורח עליי ברשעות ופולט עליי גלים גלים של רוק חם ודביק. מנוול, השאיר אותנו עם צלקת לעד, והרס לנו את כל המוניטין של הילדות הטובות.


 


 


פרוייקט פטריה


לאחרונה סבו חיי על גורם מאוד חשוב שלא מקבל מספיק יחס. אצלי הן גדלות בכל מקום ובכל צורה וצבע, ואני נוהגת לסייע להן לגדול עד כמה שאפשר.


פטריה- לועזית fungus


צמח פשוט שאינו מכיל את הצבען הירוק כלורופיל. הפטריות כוללות גם שמר ועובש. הן חיות כספרופיטים או כטפילים של צמחים ובעלי חיים. חלקן גורמות זיהומים באדם.


 


אצלי ביקרו רק שני סוגי פטריות. יום אחד, מצאתי פטריה שצמחה לי מתחת לחלון על הדשא. אני רציתי לטעום ממנה, אך לצערי מאמא זרקה אותה לפני שהספקתי לגעת בה. שבוע לאחר מכן צמחה פטריה חדשה באותו המקום, והיא תפחה וגדלה להיות יפהפיה אמיתית.


ואיך אפשר לשכוח את פטריית המקלחת שלי, שלצערי גם היא מושמדת רוב הזמן, כשמאמא מכריחה אותי לנקות :\


כל מה שחסר לי עכשיו זו רק תמונה של פטריה הצומחת על בני אדם.


אהההם.


יש מתנדבים? :\





 

 



נכתב על ידי , 25/1/2004 02:29  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



40,686
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליפה וערומה בתיאטרון רוסי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יפה וערומה בתיאטרון רוסי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)