בעבר נהגו להטריד אותי טלפונית.

מכיוון שאין לי שיחה מזוהה בטלפון הביתי, נהגו להתקשר אליי יומם וליל בתואנות מוזרות ובצלילים חשודים. זה התחיל כנראה מבית הספר היסודי. בגיל 7 אחד השעשועים היותר גדולים (חוץ מלגזור לברביות את השיער ולשחק פוֹגים בחצר) היה לקחת את ספר הטלפונים הכיתתי, להתחיל לחייג מספרים ולעבוד על האדם שעונה לך.

כמובן, כשאתה בן 7 לא קשה לזהות קול שעוד לא התחלף וצחקוקים מטופשים ברקע של כל הנוכחים בחדר.

וכך, בכיתה א' או ב' ואולי אפילו ג', זכיתי לקבל שיחות טלפון רבות מכל מיני ילדים מנוּזלים ומטונפים, האומרים לי: (לחשושים) היא ענתה היא ענתה... ששש! (סוף קטע לחשושים) "שלום, זה משפחת לכיש? והיא גרה מעבר לכביש? כחחחחחח חררנק חררנק". ניתוק. אני חושבת שהם התבלבלו קצת עם 144. :|

וכך, כשלא הייתי עסוקה בלהתגלגש על סקייטים או בלשחק גומי עם חברותיי הורודות, התקשרתי גם אני לילדים מהכיתה, צחקתי להם בקול בטלפון וניתקתי. גם אם זה היה כרוך בכך שהוריהם ענו לי רוב הפעמים. הו, הייתי טיפשה.

מאז התבגרתי מאוד, וכבר בכיתה ה' אני וחברי הרוסי והטוב התקשרנו לשיחות אירוטיות ממודעות שונות בעיתונים. בהתחלה היינו שני ילדים רוסים חמודים ותמימים, שתמיד עשו עבודות יחד בספריה העירונית (הוא תמיד צייר את הכותרת ואני קישטתי והדגשתי אותה והוספתי חוט צמר וקשרתי יפה יפה בחורים של הדף כדי שהדפים לא יתפזרו), חזרנו תמיד יחד מבית הספר (אני הביתה והוא לתחנת האפטובוס) ובדרך הוא תמיד תפס אותי בידית הזו של התיק ומשך אותי אחורה כדי שאפול ואמות. מוזר.. הוא גם תמיד הרביץ לי בבית הספר. הייתה לי בהחלט ילדות עשוקה. :|

יום אחד כששהיתי בביתו הרוסי וגמענו יחד בורשט מצלחות קרמיקה מעוטרות זהב, הבנו שאת העבודה על אחת מארצות ערב הסובבות אותנו כבר לא נעשה, ולכן החלטנו להשתגע קצת בביתו. הלכנו לחדר של אחותו והתחלנו לבלגן לה את הדברים. אח"כ ירדנו חזרה לסלון ופיזרנו בכל הסלון נייר טואלט (שכיום הוא מוּכּר יותר כמו נייר זכוכית :| ) ואז מצאנו עיתונים. ה-עיתונים.

התחלנו לדפדף בין כל העמודים והמודעות.. ואז מצאנו את העמוד הסורר. עמוד מלא בכתובות, סיסמאות, אמרות ומספרי טלפונים ארוכים מהרגיל. מבטנו עלה אט אט מהעיתון אל העיניים של השני, חיוך ממזרי עלה על שפתינו המשוקצות והמוחות הקרימינליים שלנו פעלו כך יחדיו. הוא רץ להביא את הטלפון, ואני הלכתי לחדר השני להביא טלפון נוסף כדי לשבת ולצחקק כאשר הוא שומע לראשונה בחייו אנחות של אשה.. גם אם היא לא אמיתית.. :\ כך מצאנו את עצמנו מריירים ורושמים מספרים על כל מיני דפים שהיו לידנו, כי מסתבר שהשיחות האירוטיות האלו הן בולשיט אחד גדול. בהתחלה שמענו סתם שיחה בין מישהי שניסתה לענג טלפונית גבר מזדקן ותימני עם בולבול נפול ולא הבנו לאן נפלנו ומה עשינו לא בסדר. כל טלפון שחייגנו, שלח אותנו לטלפון אחר כשבכל פעם בחורה אחרת עונה בסקסיות (אבל בטח זו סתם מישהי בת 50 שמעולם לא מצאה חתן וחיה עם מליון חתולים בביתה, אך קולה עודנו צעיר וחלקלק). החלטנו לזנוח את העיסוק המשעשע, למען הדורות הבאים.

[ אגב, בכיתה ד', כששהינו באולם הספורט וכששעורי הספורט שהתקיימו היו של בנים ובנות יחדיו, הוא תמיד ישב בצד והתאונן על כאבי בטן נשנים וחוזרים. לא פעם ולא פעמיים מצאנו אותו יושב על הספסל בעוד הבנים והבנות צריכים לקפוץ מעל חמור, לעשות פליק פלאק באוויר ולרדת לשפגאט על הרצפה. יכולתי להבין את המסכן. גם אני לא הייתי רוצה לקרוע את אשכיי כך בגיל צעיר כ"כ. אך יום אחד, חוץ מריח הנבלות שפקד את האולם תמיד, התווסף גם ריח מוזר. ריח אחר.. חמוץ ולא נעים. התארגנו לצאת מהאולם, כשהילד הרוסי קם מהספסל, והשאיר מאחוריו מריחה חומה שנמתחה לכ-20 ס"מ על הקיר. כולנו הבנו עכשיו את פשר כאבי הבטן :| ]

קצת אחרי חופשת סוף כיתה ט' ותחילת כיתה י', אחרי שסיימתי קורס איכותי שהשאיר לי צלקות לכל החיים, זכיתי לשיחות טלפון הזויות מילד ערבי אחד. הוא טען ששמו הוא אללה, ושהוא חבר של מישהו שהיה איתי בצוות בקורס. בהתחלה זה הבהיל אותי מאוד. אומנם אין לי בעיה כלשהי עם ערבים או דרוזים, אבל יש לי בעיה עם ערבי שאני לא מכירה שגר שעה נסיעה ממני, וחושק בי בגלל שהוא שמע שאני יפה. חחחחחח.. עד עכשיו זה מצחיק אותי.. :|

רוב הזמן ניתקתי לו את הטלפון בפרצוף.. הוא תמיד התקשר אליי לפלאפון ממספר חסוי, וידעתי שבכל פעם שיש חסוי- זה אללה הערבי החמוד. אבל אז, התחילו להתקשר אליי אנשים אחרים לפלאפון ממספר חסוי :\ וכבר לא היה נעים לי לא לענות, ונאלצתי לענות בכל פעם שהפלאפון צלצל. הוא רצה לפגוש אותי ואני לא ידעתי מה להגיד לו. התירוץ המושלם והמנצנץ היה להגיד לו שיש לי חבר, אבל איפה אני אמצא עכשיו מישהו שירצה להיות חבר שלי, אפילו בצחוק?

אט אט הדּרדרתי עם התירוצים לסיים את השיחה, כי הבנתי שכשאנתק לו את הטלפון בפרצוף, הוא ימשיך להתקשר בין כה וכה.

כך מצאתי את עצמי מתקשרת אליו בשעות הקטנות של הלילה, נותנת לתמימה החמודה לדבר איתו ולהיות אליו נחמדה. אולי הוא ירצה אותה ולא אותי. ופעם אחת שזכורה לי היטב, נתתי לו לדבר עם חבר טוב בעל קול בס, שדי הבהיל אותו, ואללה החמוד הפסיק להתקשר אליי. הוא התקשר חודשיים אחרי, רק פעם אחת, אבל אז כבר למדתי על איזה כפתור לוחצים כדי לנתק את הפלאפון לפני וכך לא צריך לענות בכלל.

כך נגמר ה"רומן" המתוקשר שלי עם הערבי שלא הכרתי מעולם.

כיום, אני מרגישה שאני קצת מתוסבכת בענייני שח-רחוקים שונים.

חסרת טאקט נוהגת להתקשר אליי בזמנים הכי לא נוחים, וכשאני עונה לה ב"הלו", אין קול ואין עונה בצד השני. אני מחכה ומחכה. דקה, שתי דקות, עד שהמנוולת הזו תתחיל לדבר. זה מין הרגל שלה לשתוק בכל פעם שאני עונה לה. עד שיום אחד צלצל הטלפון בארבע אחה"צ, ועניתי לו בתמימות. שקט בצד השני.. "הלו? הלו?!". ואין תגובה. "חסרת טאקט! חדלי כבר! זה לא מצחיק!" ומהרגע ההוא התחלתי לספר לה כל מיני דברים שקרו לי בזמן האחרון.

כשלפתע עונה לי קול, והוא לא של חסרת טאקט בכלל.. האישה בצד השני רצתה את מאמא.. ואני כבר סיפרתי לה כמה דם נזל לי מאזור החלציים, איך חטפתי זיבה וסיפיליס וכמה שהטחורים מפריעים לי. :|

דבר נוסף שמאוד מטריד אותי הוא מה קורה כשיש צלצול טלפון בזמן שאני נמה.

זה הכה בי שמשהו לא בסדר איתי כבר לפני שנתיים ויותר. בזמן שנמתי בשלווה על מיטתי בעוד שמאמא משחקת שוב קלפים במחשב, צלצל הטלפון. קמתי סהרורית כמו מתוך שינה טרופה, הרמתי את שפופרת הטלפון ו.. אני לא יודעת מה קרה אח"כ, אבל מצאתי את עצמי תלויה הפוכה מהגג כשאני לובשת תחתונים ורודים בלבד :|

כשהתעוררתי  מאמא סיפרה לי שבצלצול הראשון הרמתי את הטלפון וישר ניתקתי אותו. בצלצול השני, הרמתי, אמרתי "הלו", וכשענו לי ניתקתי את הטלפון בפרצוף. בצלצול השלישי דיברתי עם אנלא יודעת מי ואנלא יודעת על מה והכל תוך כדי שינה.

מאז לא טמנתי ידי בצלחת. הרבה פעמים מתקשרים אליי בזמן שאני ישנה (אולי כי אני ישנה בערך בכל שעות היום :\) ואני כנראה ממלמלת שטויות ומנתקת להם בפרצוף.

פעמים רבות מתקשרים אליי גם לפלאפון, ומתוך הרגל של לקום בבוקר עם השעון המעורר של הפלאפון וללחוץ על הכפתור שמכבה את הצפצופים הנלוזים, למדתי גם ללחוץ על אותו המקש שמנתק את השיחה. כך רבים מתקשרים אליי ונעלבים ממני כשאני מנתקת ולא עונה להם, והם פשוט לא מבינים שאין לי מושג על איזה כפתור אני לוחצת תוך כדי שינה :\

דבר מטופש יותר שאני עושה תוך כדי שינה, הוא לענות לשעון המעורר של הפלאפון. הוא מצלצל, מעיר אותי, אני צועקת "הלו!@~!@!!##@$% הלו@!@@!" ואף אחד לא עונה לי, אני מתייאשת, וחוזרת לישון בטיפשות..