אחרי הפוסט הקודם שכתבתי שהתנדבתי לצאת להגנש, הנה אני. חזרתי.
הייתי שבוע שלם כמו שאני קורא לזה זומבי. בלילה שומר וביום ישן.
אני אוהב הגנ"שים. זה פורק לך את השגרה. אני כבר לא באותה שגרה. שובר אותה. חי מחוץ לאקווריום. מחוץ לרוטינה.
הגלגל מפסיק להסתובב לשבוע שלם. אני רואה בזה כהזדמנות כדי להתגבש עם האנשים שאיתם אני בהגנ"ש. האנשים שהייתי איתם היו כולם בדרגות מעליי.
שני רסנים ורסר ואני סרן צעיר לידם. ככה אני אוהב. להיות זנב לאריות. זה מראה רק שיש לי לאן להתקדם ויש לאן לשאוף.
להגיע גבוה וללמוד להם. אנישם סחבקים ולפעמים יכולים להתנהג כמו ילדים קטנים. באמת משהו מצחיק. אני אוהב את השטויות שלהם.
הם אפילו הצליחו להרדם ולהשתטות. וואלה ככה צריך, כלומר בחיי האזרחות ובצבא פחות. אולי כמו שהם. אבל לראות רסנים מאחרים למסדר זה היה בשבילי מכה מתחת לחגורה. כשסאל מאיים עלייהם שישפוט אותם נשמע לי הזוי לשפוט רסן, בתפיסתי.
בשבוע הזה כתבתי לעצמי תוכנית להורדה במשקל ואני ממש אשתדל ליישם אותם. לקחתי איתי את הספר של אלון גל "פרוייקט ההצלחה של חיי" וואלה.
נתן לי השראה וזה מה שאני מחפש מספר. לפתוח לעולמות חדשים שלא הייתי בהם קודם לכן. הספר פשוט מפרק את הפרוייקט לחלקיקים קטנים.
אפילו בפן הפסיכולוגי הוא נוגע. "איך להוריד חסמים". בעמודים שקראתי עד עכשיו בפרק החסמים הכי אהבתי שהוא התייחס אפילו לאנשים הקרובים אליינו "שלא רוצים שנצליח" זה בטבעיות. לא כי הכוונה שלהם אליינו רעה. הם פשוט לא אוהבים שהמצב ישתנה. ושיקבלו פחות יחס או חלון זמן קטן יותר.
שינוי זה משהו שאדם לא נולד מוכן אליו. זה משהו שרוכשים כמו אהבה לחצילים. והאוייב הכי גדול שעצמנו הוא... אנחנו בעצמנו. ככה זה נכון.
אתה בוגד בעצמך כשאתה סוטה להדרך שהתווית לעצמך. בעמודים האחרונים שקראתי הוא מדבר על המושג
"אינטגריטי"- יושרה בעיברית.
ובגדול מדבר על: כוונה-הצהרה-ביצוע. ושרק ככה מצליחים. ואם סטינו טיפה מהדרך עוצרים מחשבים מסלול מחדש וממשיכים באותו הקצב.
אז מה שאני בחרתי לעשות זה פרוייקט של ירידה במשקל. אני עכשיו משהו כמו 79 ק"ג.(מפחידדדד 
)
הצבתי לעצמי ייעדים של שבועיים קדימה. כאשר בכל שבוע יש ירידה של קילו. לפחות במשקלים האלה. כרגע עשיתי עליה של קילו 
אחרי כל העוגות שהיו שם בלילה בשמירות. לקחתי על עצמי ללכת להתאמן חזק כדי לממש את התוכנית וכך האמת קרה. בין שנצ לשנצ עשיתי ריצות ואפילו אימונים כוח בפארק.
נכנסתי חזק לקטע. וכמו פעם התחלתי להתאהב בריצות. יש בזה משהו חופשי ומאושר. רק אתה והגוף שלך. אפילו האנרגיה שצריכה ללכת למחשבות מתבזבזת על הכוח שמושקע בריצה מה שגורם לרגיעה בהמשך היום כי לא מבזבזים אנרגיות על מחשבות שלא חשובות.
החיבור למקדש שאתה מעביר בו את חייך הוא עילאי. גורם לחיבור בין גוף לנפש. שזה החיבור הכי חשוב שקיים באדם.
הריצות הגיעו ל-6 קמ בזמן של 5:20 בערך לכל קמ. גם המזג אוויר התחיל להיות תומך פעילות שכזה.
לאחרונה התפנה לי קצת זמן וקצת יצירתיות שפרצה בי ובניתי מתלה למדליות ומספרי חזה ככה שיהיה לי יותר מוטיבציה.
גם בשבוע הזה המיקסר לא הפסיק לעבוד 
ניהלתי שיחות עמוקות לתוך הלילה עם בחורה מטינדר.
האמת שהבחורה ממש מקסימה נהדרת. היא מעניינת מאוד עושה טיפוס על קיר מצלמת רוקדת סווינג אוהבת לטייל בעולם וגם מתחברת למנטרה טובה כזו של אנרגיות טובות. קצת מזכירה לי את עצמי.
ממש כל יום הרגשתי שאני מחזר אחריה והיא מחזרת קצת אחרי. היא שולחת הודעות חמודות ושיחות.
כך שבמשך השבוע הרשימה אותי והצעתי לה להפגש בחמישי בערב. זה היה בשיחה שהיא סיפרה לי שהיא רוקדת סווינג ושבחמישי בערב יש מסיבה אחרי השיעור והצעתי לה בזרימה יאללה אני אצטרף רק בתנאי ש"תלמדי אותי צעדים".
הייתה חוויה מעניינת מאוד. אתה פוגש מישהי אחרי כמה מילים אתם פשוט רוקדים ואתה מחזיק אותה בידיים שלך מסובב אותה.
הקרבה הייתה ממש טובה. הגוף שלי זקוק לזה.
אחרי הדייט היא שלחה הודעה ממש חמודה שהעלתה בי חיוך מאוזן לאוזן.
אז תודה לך יקום יקר שאתה שולח לי דברים טובים לאחרונה.
וגם אם יהיו אירועים טיפה קשים אני מבטיח שאשתדל לעמוד באתגר.
~עדכון~
אחרי שבבוקר ניסיתי לדבר איתה קצת אמרה שתחזור אליי וללא. זה היה צפוי. הרגשתי את זה באותו היום.
ולמחרת בבוקר הגיעה ההודעה הזו:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
