איך מרגישים שזה נגמר
ביצוע: נינט טייב
מילים ולחן: אביב גפן
זה לא נעים הוא בוכה את הולכת
זה לא נעים את בוכה הוא הולך
בזמן שאת רוצה ומשתדלת
הוא כבר שכח למה ואיך...
וזה מכאיב כשנגמרת הדרך
וזה מכאיב כשחלום מתעורר
חשבתם זה יגמר אחרת
שמישהו לא יקום וילך
ואיך משהו מוכר
מתרחק כמו יום ולילה
" איך הוא אהב אותי "
איך מרגישים כשפתאום נגמר ביחד
איך זה נפער תהום
במקום שתמיד עמדנו
איך הוא אהב אותי
איך מרגישים כשפתאום נגמר
ומה עושים עם הבטחות שכבר הבטחנו
איפה נשאיר את המילים והדמעות
ומה עם השירים שכה אהבנו?
ששמענו בלילות
לילות חמסין שהים שר רק לנו
והחיוך שהמיס לי את הלב
אז מה עושים עם כל מה שעברנו
לאן הולכים כל הזכרונות
...?
הרי תמיד ידעתי. מהיום שזה קרה - ידעתי. ידעתי שזה לא יחזור, ידעתי. כולכם גם ידעתם. אנחנו גם יודעים שאני חייב להמשיך הלאה. אני גם יודע. אני גם ממשיך. למרות שכולכם כל כך בטוחים שכן, סמכו עלי, אני כן. אבל לומר שהמשכתי סופית? שאני מרגיש שלא אפול שוב? שהחיים יהיו רק יפים מעכשיו? לא יכול. אני כן יכול לומר שאמשיך ואעשה כל מאמץ ואהנה כמו שנהנתי ביומיים האחרונים, אשתדל לא להזיל דימעה יותר. אנסה הכל. ובסוף, מקווה שאהיה מוכן גם לנסות שוב... לתת עוד צ'אנס לאהבה. חסר לה שהיא תאכזב אותי שוב, לפחות לא כל כך מהר. תני לי לפחות חודשיים, באמא שלך, אפרודיטה. ];
אחת הסיבות העיקריות לכל זה, ככל הנראה (למרות שההיגיון אומר שזה פשוט חוסר אהבה הדדית, אחרת האהבה מנצחת את הכל, וגם אם לא הכל, פה לא היה איזה מיכשכול של כוחות שידיים או משו כמו אצל פיבי וקול או ערפד וקוטלת P= רואים, הומור בפוסט עצוב שכזה, אופטימיות, מתגברים) הייתה הפחד שלי לפתוח את ה"פרק" הזה בחיי. לחשוף את זה לכולכם. ותראו את המצב. 3 חודשים אחרי. הכל בחוץ. אז עכשיו לסגור את הפרק הזה ולהתחיל חדש? אלהים, זה מפחיד. זה מפחיד כל כך.
ועכשיו - באפי. או משו מעודד אחר.
שבוע טוב לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
