קטיה, זו את שאמרה לי שהגבול בין אהבה לשינאה הוא דק מאד, נכון? וול, אני חושב שחציתי את הגבולות.
לא משנה מה, אבל היום היו לי כמה תובנות. ויודעים מה? אף אחד לא יעשה ממני יותר סמרטוט. אף אחד לא ידרך אלי. כן, במיוחד לא אנשים ספציפיים, אבל בכלל, אף אחד. זה לא יקרה ביום, אני בטוח, אבל מעכשיו זו המטרה העיקרית. אותי אף אחד לא ינצל ואף אחד לא יגרום לי להרגיש רע או חרא עם עצמי, לא מגיע לי.
היו לי גם מחשבות נורא נקמניות מקודם. וואו, נקמה זה הו כה כיף. :-]
אבל, גם זה, נרגע. כי פשוט לא אכפת לי יותר. לפחות לא כרגע, אבל האופציה תמיד פתוחה. (=
כתבתי גם שיר חביב בדרך חזרה הביתה, ואגב, היו לי גם מחשבות שהבטחתי לא לחשוב יותר בדרך הביתה, ואז תפסתי את עצמי והבנתי שאף אחד לא שווה את זה. ניסיתי להיות הכי טוב שאני יכול, עכשיו הגיע הזמן לשחרר קצת רוע.
ולסכם את כל מה שהיה? רעל. ואם הייתי יכול לקחת משהו אחד בחיים שלי בחזרה זו כבר לא הייתה הפיזיקה או שום דבר אחר, אלא את ההיכרות הזו. אבל לא נורא, מטעויות לומדים.
ולשיר:
פגשתי את השטן
פגשתי את השטן,
גרם לי להרגיש כל כך קטן.
אך מולו עומד ניצב,
מוכן נגדו לצאת לקרב.
ניסית אותי להרוס,
עכשיו תורי לכעוס.
על מעשייך לי תשלם,
בך אני עוד אתנקם.
מן הגיהנום לא תעלה,,
אורם של אחרים אותך ידחה.
גם אם בהם תשטה בתחילה,
לבסוף צפויה לך תבוסה.
אז עצור ומהר כפר על חטאייך
או שנפליתך תהיה כנצח.
ואני אהיה שם לצחוק,
כי את נשמתי מן האדמה לא תמחוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
