עומד לו אחד,לגמרי לבד, עומד בצד,  העובדה שהוא מוקף באנשים מחוייכים לא גורמת לו להרגיש יותר טוב.

משהו מתרחש אצלו בפנים, החיוך על הפנים שלו לא מבטא כלום הוא חיוך עצוב ומיואש אנשים מבינים את זה, מתחילים לשאול ולהתעניין אבל הוא בורח כל שיחות הנפש האלה זה לא בשבילו איך זה שאפאחד בעולם שסובב אותו לא מצליח להבין אתזה

איפה אני מסתדר בתשחץ הזה שקוראים לו החיים?

גפגפרור בלוג,  גפרור בלוג כאן קודקוד בלוג, אני את מה שיש לי להגיד כבר אמרתי,
Roger and out.



[טוב נו, רק "רות.", בלי "סוף." (ואני יכול לכפות "רות סוף." ד"א), שתוכלו להגיב.]