לא זה לא עובד זה יתנפץ לכם בסוף בפנים אני לא רוצה אבל מוצא את המציאות שבשיגרת החיים תמיד ניסיתי אבל טעיתי לעשות מה שכולם מכתיבים אולי הזמן יעזוב זה וכבר לא יחזור בסוף הדרך אמצא פיתרון אני לא יכול נוטה ליפול זה מחייב אותי ושוב שובר אותי אולי עכשיו אהיה לבד אולי עכשיו קצת טוב לבד שוב מרגיש אחר, כבר לא מוצא מקום כלום לא מסתדר, שוקע בחלום איך אצא מזה, איך להבין הכל בטוח אנסה, וכמו תמיד.. סתם עובר הזמן ולא מצליח לרפא את הפצעים זה מתחזק שוב משתתק מחייך אבל בוכה מבפנים אתם רואים בי אבל שותקים כי קל יותר שוב להפנות מבטים אני לא אהיה זיכרון ואעלם בהמון זה סוף הדרך ואין פיתרון הכל אפור רוצה לזכור כי המצב הזה הוא משגע ואולי עכשיו אלך לישון אולי עכשיו אהיה ראשון שוב מרגיש אחר, כבר לא מוצא מקום כלום לא מסתדר, שוקע בחלום איך אצא מזה, איך להבין הכל בטוח אנסה, וכמו תמיד.. שוב מרגיש אחר, כבר לא מוצא מקום כלום לא מסתדר, שוקע בחלום איך אצא מזה, איך להבין הכל בטוח אנסה, וכמו תמיד..
איי, לא כל כך נורא בסופו של דבר.
אני כותבת פוסט טיפשי שי לי כל כך הרגה דבירם לעשות.
מדוע? כי אני התגעגעתי לכתיבה ולחופש כל כך הרבה.
וואי, כל כך הרבה, שעורים, מטלות, חוגים, מחוייבויות. זה שוב שובר אותי=[.
אבל הנה, נתחיל לסדר את הזמן יותר טוב, ובסוף יהיה נהדר, אני בטוחה:]
כבר יש לי מלא שעורים, בחנים להתכונן אליהם, פעולות להכין ולהשקיע, טיול מכבי, יומולדת לנטלי. אוח אני כבר מתארת את "חופש" סוכות.
יום כיפור? עבר נהדר. התנחלתי אצל נטלי, היה כייף ומצחיק- עבר הזמן בצורה מהנה, גם יצאנו חזרנו בחמש. ראינו דיי את הזריחה D:
ואממ זהו עכשיו אכין לי את שעורעי הבית ביגון וצער רב.
-אוהבת, אולי נאהבת, שיר- (משפט ישן, ואהוב)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: