"But don't look back in ANGER,i heard her said"

לפעמים קצת קשה לי לכתוב ולהתבטא, כי אני לא רוצה שהפוסט יהיה מוזר או קצת בוטה.

לפעמים אני קצת עצורה בכתיבה, כי אין לי כח לכל מיני תגובות.

לפעמים נמאס לי לכתוב, כי כבר אין לי כח למחשבות שאנשים יוצרים.

לפעמים אני גם שואלת את עצמי למה לי לכתוב כאן?

להחשף כ"כ בפניכם, כשאתם לא חושפים מידע בפני.

אז נכון, לעיתים יש תגובות שמחממות את הלב ונותנים כוח לעוד. אבל אני לא צריכה לשאוב את הכוחות האלה מתגובות וירטואליות, או מכמה מילים טובות.

זה הזמן להתחיל להתמודד כמו שצריך עם הבעיות שלי עם עצמי. הזמן להכיר את עצמי יותר ולא להיות תלויה בדברים שאנשים אומרים, אפילו הזמן להתגבר.

אני לא בדיוק יודעת איזה רעיון אני מנסה להעביר בכתיבת הפוסט הזה, אני לא יודעת מה תהיינה ההשלכות שלו.

גם את הפוסט הזה מוזר לי לכתוב, וגם כשאני רוצה לפרוק אני מונעת מעצמי.

יש לי אווירה של ציפייה למשהו חדש, ותהליך נוסף. אווירה של סגירת מעגלים.

אני מאמינה שאפשר לתאר את זה בתור אווירת סיום.

נכון שזה לא סיום, כי זה מעגל מחזורי שמתחדש כל 365 ימים, וכי נשארו עוד שלוש בגוריות (אומנות, לשון ומתמטיקה מועד ב').

אבל עוד מעט חופש, שיהיה עמוס, אבל יהיה כייף. ואחרי החופש י"א, שנקווה שתהיה טובה, כמו השנה.

הולך להיות חופש עמוס אבל כייף- חופש תנועתי (מחנות קיץ), חופש יעיל (עבודה) חופש תרבותי, כייף ומהנה (צרפת) חופש נוסף של התבגרות.

ושנה הבאה, שיש כ"כ הרבה החלטות לקבל לקראתה.

היום יומולדת לחנצ' אילוזי. הרבהרבהרבה מזל טוב יפה.(:

אוהבת אותך הרבה. 3>

מחר- מתכונת. ואני, אפילו לא למדתי.S:

אמנם לא עדכנתי כבר זמן רב, ובאמת שהייתה תקופה קלילה, חמודה ומתמשכת.

חשבתי שהעדכון הבא שלי הולך להיות חביב ונחמד, אפילו שלא הכי הלך טוב במתמטיקה, ואפילו שכבר היינו אמורים להיות בחופש.

אבל אני ממש עצבנית.

היום לא הייתי בחרא פגישה הזאת לקראת הטיסה לצרפת.

מיכאל המורה מהטומטם הזה, אפילו ממוצע לא יודע לחשב. הוא אומר לי לדבר עם רחלי, שאומרת לי לדבר עם מיכאל בעצמו ובשביל לקבל את המס' שלו,אני צריכה להתקשר למלי-המזיכרה לקבל את המס' שלו, והיא בכלל לא עונה. ביה"ס מטומטם1!!!!!@#$ אפילו להתנהל הוא לא יכול1#!@$

נגנב לי הפאלפון, ממש אשמתי, אז אני צריכה להיות מנותקת מהעולם, והאח הקוקסינל שלי לא רוצה שנקנה לי פלאפון חדש, אלא להשיג ישן.

וזה למה?!?!?! כי "מה את צריכה דור שלישי שוב?!, את צריכה להפסיק גם ככה להיות מחוברת לטלפון הזה כל הזמן" אז אם אתה בקטע של זה, מצידי תחיה בבועה משלך בלי פלאפון! עם כמה שגם אני הייתי רוצה להגמל קצת מהטכנולוגיה הסוחפת הזאת, לצערי אנחנו חיים בעולם של אמאפשר את זה. כזה מטומטם!!!

והופעה שתהיה לנו ביום חמישי, זוועות עולם. בחייים לא הרגשתי כ"כ על הפנים על הבמה, שהריקוד עומד זוועתי, שהבמה כל כך מעאפנה, שאנחנו נראות נורא.

והמורה הפוסטמה הזאת. אם עוד פעם היא תגיד לנו שאנחנו לא איכפתיות אני לא יודעת מה אני אעשה לה. העיקר לרקוד מהזמן שלנו של השיעור עם השגעונות שלה היא יכולה. וגם שאותה מנסים להשיג, היא לא עונה!!! 

יום שבת טקס אוסקים?! ממש נחמד. כל החזרות השבוע הצוות תקע בשעות הכי מטומטמות- מתי שיש לי בגרות במתמטיקה, ואחרי הבגרות בהסטוריה, שאני צריכה לרקוד! ולמה זהמעצבן?! כי אני שונאתתת לא להיות מעורבת במשהו שאני צריכה להיות בו!

אחד השבועות המסרחים, אני כ"כ צריכה את החופש הזה, כל כך צריכה ש-ק-ט!

אני עצבנייייייית, ואין לי כח ללללמודדד, ובא לי שהעולם יחנק.

ואתם יכולים להגיד לי שאני לא רואה דבירם בפרופורציות, ומצידי תקפצו לי! אתם לא יותר טובים!

כושיליראבק של יום!!

ועוד מחר בגרות. כסעאמק ערס!!

יום שבת בצהריי יום קיץ חמים.

יום שבת מנוצל היטב, אחרי לילה של השלמת שעות שינה רבות.

יום שבת של שישי מנוחה. לחזור הביתה ב12וחצי אחרי מפגש קליל ביותר אצל נועה,במקום לחזורב2 וליצור מעגל עייפות שלא נגמר,

להכנס למיטה מוקדם ולדבר עם שיר, אחרי נתק כמעט מוחלט.

אני אוהבת את ימי הקיץ הארוכים, הם לא נגמרים. תמיד בקיץ אני יותר שמחה ויותר פעילה. יותר אקטיבית, קלילה.

קיץ זה זמן לאהבות חדשות, להתחדשות.

קיץ זו עוד תקופה שאתה משתחרר קצת מהכל ונהנה.

בקיץ אני מרגישה כאילו התבגרתי עוד קצת, אני מרגישה עצמאות.

אז אנחנו לא נסיים את הלימודים ביום שישי שיבוא, ב20.6.

אנחנו נלמד עוד שלושה שבועות, ונעשה עוד ארבע בגרויות- מתמטיקה, הסטוריה, אומנות ולשון.

בנתיים רק עליתי עוד מהמחצית הקודמת, ואני שמחה על כך.

רואים את הלימודים בפרופורציות. משקיעים, מנסים. אם לא הולך, קורה- אנחנו בני אדם.

לימודים אפשר להשלים, את חיי הנעורים לא.

החופש הולך להיות טוב, להיות מנוצל היטב.

אני חושבת שהולכים להגיע דברים טובים בקרוב.

אנחנו נצליח, ובגדול. 33>