סמוראי הכורסה

בכל יום נמנעת כניסתם של המוני אנשים לרבבות של מדינות נאורות לחלוטין, בשל שלל טעמים. העובדה שהתקשורת שלנו בוחרת לעסוק בהרחבה כה גדולה במניעת כניסתו של נועם חומסקי לתחומי ישראל מהווה, לפי כך, תעודת הצטיינות למדינה לפחות בשני תחומים: ראשית, בהקפדה על מימוש החזון הלאומי, הלא במרבית כתבי ההגנה על חומסקי מופיעה הקביעה "נשללה כניסתו של הוגה/מדען/איש רוח/... יהודי". עצם העובדה שכל-כך הרבה אנשים המתנגדים ימים כלילות לחוק השבות "הגזעני" ולנגזרותיו, נתלים דווקא באילן הזה היא, לכל הפחות, אירונית. הרצל צוחק עתה במרומים. שנית, בערך אותם האנשים מצייצים כל העת את המנטרה "ישראל היא מדינת אפרטהייד נאצית/פאשיסטית" ולכן, עצם העובדה שהקוזאק הנגזל מצווח כיום בתדהמה, גם היא תורמת להטלת ספק מסוים בעוצמת השכנוע הפנימי שלהם - הרי ידעתם שאתם מתגוררים ברייך הרביעי, על מה בדיוק אתם מתפלאים? ואם אכן הנכם מתפלאים, סימן שלא רק עמידתכם האיתנה על הבסיס המוסרי שלכם מעניקה לכם את העוז למחות, אלא גם חירויות מסוימות אשר בכל-זאת מתקיימות ב"רייך" הספציפי הזה. השופט גולדסטון, לדוגמה, לא פצה את פיו ולא הוציא הגה בשעה ששפט רוצחים כושיים למוות, על-פי חוקי מדינת האפרטהייד שבה התגורר, וזאת למרות שכיום הוא משמש לכם כמופת המידות הליברליות. וכן, לא טעיתם, זה אני שמשתין כרגע על ה"ערכיות" שלכם, לא מדובר באגלי טל אלוהיים.

בכל אופן, הבה נקח לרגע צעד אחורה ונשוחח על חומסקי במידת מה של אובייקטיביות.

ראשית, חלאס להדביק לבחור את התואר "מדען מבריק". אמנם נכון, גם על פרויד קשישא נהוג לומר כיום שהגאוניות שלו הייתה גלומה דווקא בטעויותיו, אלא שמר חומסקי אינו פרויד. גם במידה שהמשפט הנורא כוללני הזה נכון, על טעויותיו של פרויד צמח מדע (המאוד לא שלם, עדיין), אשר במקרים מסוימים אשכרה עוזר לאנשים. לא כך במקרה של חומסקי ו"השפה הטבעית" שלו - תוצאות מועילות של מחקרו מסתכמות, כרגע, באפס. נכון, הבחור זכה למנת משכל מעוררת קנאה ולמנת פרסום והערכה לא מבוטלת, אלא שכל זה אינו משנה את שורת הסיכום, שהיא, למרבה הצער, ריקה כמו קיבתה של קולבייה לפני סט צילום תורני. מחקריו המדעיים של נועם חומסקי לא תרמו לאנושות דבר.

מעבר לכך, חייבים לעצור לרגע אחד לטובת בחינתה של טעות שנפוצה מאוד במין האנושי מדי הזה שלנו - האמונה שאם האדם טוב במשהו אחד, סימן שיש לתת משקל לדעותיו בתחום שחורג לגמרי מטווח מומחיותו. לא משנה שעוד מימי סוקרטס נשמעה הטענה שיש מידה של סיכון בהפקדת מדע השלטון לידי סנדלרים, חברתנו האגליטרית ממשיכה להאמין באמרתו הדמגוגית (והמוצאת למדי מהקשרה) של לנין, שניתן ללמד כל טבחית כיצד למשול במדינה. לנין עצמו, כמובן, לא הפקיד את השלטון לידיו של איש, אבל לנו זה פחות משנה. אם הבחור הוא זמר טוב, יש לו מה לומר על עניינים תיאולוגיים. אם הוא שף מצטיין, סימן שיש טעם אמיתי בדבריו בסוגיות אקולוגיות, ואם הוא בלשן (גם אם לא מוצלח מדי) וודאי שכדאי להאזין לדבריו בכל הקשור לאימפריאליזם המערבי. בזמנו, סוקרטס תהה, האם נהיה מוכנים להפקיד את גופינו החולה לחסדי אופה מקצועי (או איזה בעל מקצוע אחר) ולא לרופא מומחה, באופן שבו אנו מוכנים להפקיד את ההחלטות לגבי חיינו בידי אדם שהוא חסר הכשרה לכך באותה המידה. תסכימו איתי שהטרחן הבלתי-נלאה צדק שם. היה וארצה להאזין לקללות שניתרות על ראשי טבחים לא-יוצלחים, אקשיב לגורדון רמזי, וכשארצה לשמוע ביקורת מנומקת לגבי מדיניותה של מדינת ישראל, וודאי של אטה אוזן לבלשן כושל מבוסטון.

ועתה, לשאלה העקרונית מכולן, האם חופש הדיבור (האקדמי?) גובר במדינה דמוקרטית על כל שיקול אחר? ובכן, לגבי חופש הדיבור האקדמי - התשובה ברורה מאליה. תומכיו של חומסקי מצדדים בחרם אקדמי (ולא רק) על ישראל, לכן כל היללות שלהם עתה - הן משהו שנוגע לחיי הארנבונים, לבטח לא לנו. אלא אם כן, אנו מתעקשים להיות קדושים יותר מאפיפיור, אבל אם אנשים כאלה אין לי על מה לדבר.

כעת לחופש הדיבור גרידא. פה קיימות שתי סוגיות עקרוניות: לאחת ניתן לקרוא "השוואתית" ולשניה - "עקרונית".

הסוגייה ה"השוואתית" מגולמת בטיעון המטופש למדי, מן הסוג: "חומסקי הוא אזרח אמריקאי שמתנגד עקרונית למדיניות האמריקאית וראו - הדמוקרטיה המופלאה הזאת אינה מונעת את כניסתו לגבולותיה". משהו כזה. ובכן, לכך יש לפחות שתי תשובות. הראשונה - גם מדינת ישראל אינה שולחת חזרה את עדי אופיר ואת צאנו הרוחני ברגע שאלה מראים את פרצופם בבן-גוריון. כך שנושא ה"אזרחות" יורד מן הפרק. שנית, חופש הדיבור האמריקאי מאפשר חירות לכו-ו-ולם, כולל תנועת הקו-קלוס-קלאן והסניפים הרבים של המפלגה הנציונל-סוציאליסטית האמריקאית. גם לזה אתם חותרים? שיבושם לכם, אני מוותר, תודה.

הסוגייה ה"עקרונית" מזכירה במידת מה את מה שדיברנו עליו זה עתה, האם כל דיבור ראוי להיות חופשי? האם דברי שטנה בוטים, היוצרים אקלים שאין לכנותו אלא "ממית" ראויים להישמע? חומסקי פועל באופן גלוי להשמדתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, במתכונת שנקבעה לה בחוקיה ועל-ידי האבות המייסדים שלה. האם מדינת ישראל אמורה לטרוח על-מנת להעניק לו את ההזדמנות להשמיע את תעמולתו בקרבה מיידית אליה? האמנם?

אני מדגיש, לא אחמדינג'ד ולא צ'אווס, מנהיגי מדינות, הנהנים מחסינות דיפלומטית ומהגנתו של חוק בינלאומי (פעם, אני מבטיח, נתקשקש קצת גם על המושג המעורפל הזה), לא מטיפים להשמדתה של ארה"ב בשעה שהם נכנסים בגבולותיה. הם מטיפים נגד המדיניות שלה. שזה דומה, אך יחי ההבדל. לגמרי לא כך במקרה של חומסקי.

dixi

נ.ב. בתור נתין כנוע במדינת אפרטהייד פאשיסטית, אני ממש מתפלא לנוכח הקרנת הסרט האוהד את נורמן פינקלשטיין בייס דוקו הערב. לאן מסתכל הגסטאפו שלנו?! האם בגרמניה הנאצית, או, לפחות, בסוריה הדמוקרטית, דבר דומה היה קורה? יש, יש מה לשפר במנגנון הדכאני הזה שלנו.