סמוראי הכורסה

היש דרך טובה מלחגוג את יום ההולדת ה-70 למשורר הטוב ביותר של המאה שלנו, והאהוב עלי אישית, מאשר לתרגם לשפת הקודש שיר נוסף שלו?

נולדתי ובגרתי בביצות הבלטיות, מנגד

לגלי העופרת האפורים, שתמיד מגיעים בצמד,

ומשם – כל החרוזים, משם – הקול הדהוי

המסתלסל ביניהם כמו קצווה של שיער, רטוב ורפוי,

וספק אם בכלל מסתלסל. בהישענות על מרפק

חלל האוזן לא יבחין שם ברעם, אלא שוב, בספק

אם בחבטות של בד המתנופף ברוח, ובחבטות התריסים,

במחיאות הכפיים, בקומקום העומד על כירה, מקסימום – בצווחות השחפים.

במישורים האלה, מה שמונע את התפשטות השקרים

בלבך, היא העובדה שאין כאן מקום מסתור ורואים פה - למרחקים.

הרי רק את הצליל לבדו עלול החלל לבודד:

העין – היא לא תתאונן על המחסור בהד.

1976