סמוראי הכורסה

הזנחנו קצת את מדור המסעות, אז הבה נשובה.

ובכן, במרחק של חצי-שעה נסיעה מן הבית המאממם שוכנת העיר סן-פרנציסקו.

ב-1776, הספרדים בנו שם מאחז שנקרא על שמו של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי (גם עיר חמודה, מומלצת מאוד). ג'ובאני [פרנצ'סקו] די ברנדונה, קשישא, התפרסם בשל יחסו המזלזל אל הסְדרים החברתיים המקובלים: הוא ויתר על קריירה מסחרית, אחר-כך ויתר גם על זו הצבאית, החל להזניח את עצמו במרץ רב ולבסוף הדרדר עד לדיבור עם חיות. אוקצור, מדובר בהיפי.

לא מפתיע, אם כן, שהעיר הקרויה על שמו מתאפיינת בהרבה סממנים דומים (זולת הויתור על הנהנתנות, מזה יש דווקא בשפע).

את יומנו הראשון בסן-פרן התחלנו דווקא בצ'יינטאון, שהוא אחד המפורסמים באמריקה כולה (נדמה לי שרק זה של ונקוור עולה עליו).

אכן, רובע גדול, מאוכלס בסינים, אין מה לומר. הרחוב המרכזי מלא בחנויות מזכרות שמוכרות זבלה מטורף, אלא שהאמריקאים ושאר התיירים - מתים על זה, החנויות מלאות. אמנם הרובע שווה הצצה, אבל החיים הסיניים הגלותיים מתנהלים הרחק מן הרחוב הראשי.

משם פנינו צפון-מערבה, לאורך שדרת קולומבוס, השריד האחרון בערך ל"איטליה הקטנה" של העיר. באמת לא נשאר ממנה הרבה, כמו גם מתאומותיה בערים האחרות, לרבות ניו-יורק. אבל בכל-זאת עצרנו לשתות איזה "מורטי" ב"קפה פוצ'יני" ולהאזין לרכילות הטרייה של הזקנים האיטלקים.

משם המשכנו עד לוושינגטון סקוור, שם ערכנו ביקורת למוכנות שירותי הכבאות הקליפורניים.

על-פניו, נראה סבבה. עם זאת, יומיים אחרי נחיתתנו בארץ הקודש, נשרפה שם מחצית המדינה. אפרופו תקציבים, כלים והשימוש בהם.

ואז פנינו לטפס לעבר גבעת הטלגרף, שם ניצב מגדל קויט.

 לילי קויט הייתה מיליונרית אקסצנטרית אשר, שומו שמיים, התהלכה במכנסיים ועישנה סיגרים. השריטה העמוקה ביותר שלה הייתה מוקדשת דווקא  לכבאים, שלכבודם ציוותה בצוואתה לבנות את המגדל הזה, שממנו נפתח נוף פנורמי של העיר.

(לכיוון הגולדן-גייט)

(לכיוון האלקטרז)

(לכיוון אוקלנד)

(ולכיוון הדאונטאון)

(איזו חשיבה של אמן, הא? כסף על רקע מרכז העסקים? מי היה חושב על זה?!!!)

אטרקציה נוספת של המגדל היא ציורי הקיר שעשו סטודנטים שמאלניים בשנות ה-30, כדי להראות שהם יודעים לצייר ריאליזם סוציאליסטי יפה-מכוער לא פחות טוב מריברה.

מהמגדל ירדנו העירה דרך תחילתו של רחוב לומברד המפורסם.

בדרך אמרנו יפה שלום לנציגי הדמוגרפיה הפריסקואית (45% לבנים, שליש אסייתים והיתר מקסיקנים).

מצב הלבנים, מבטיחים המומחים הלא תקינים פוליטית, יילך ויהיה גרוע יותר. כנראה בגלל שפעילותם המועדפת בסן-פרן היא זאת:

נו, מה לעשות...

היום הראשון בפריסקו היה סיפתח טוב, היות שטרם נודע לי שדודו בוסי עומד לגנוב לי ת'טי-שירט.

אה, כן, כמעט שכחתי איזה יום היום!

天皇陛下萬歲

יחי הקיסר (77)!