אתמול היה לי העונג המוטל בספק להשתמש בשירותי התחבורה הציבוריים - בגלל צירוף נסיבות לא נוח, העברתי את האוטו לעזר כנגדי ועליתי על אוטובוס של חברת "אפיקים" לכיוון אריאל, בצומת גהה שבפתח-תקווה. במקרה, באותה התחנה, המתינו לאותו האוטובוס כמה פועלים ערבים מהשומרון, הפועלים בישראל עם אישורי עבודה. לא עזרו להם שום תחנונים - שני מאבטחים שישבו מקדימה בדיוק למטרה זו, מנעו את עלייתם לאוטובוס. "רק לבעלי תעודות זהות כחולות", - הם אמרו. "כזה הוא החוק", - הם הוסיפו.
אין בי שום נימה שמאלנית, ואני תושב שומרון גאה מזה 22 שנים. יתרה מזאת, אני מתנגד להעסקת אזרחי "הרשות הפלסטינית" בישראל משלל סיבות, בכללן - ביטחוניות. אבל מה שהייתי עד לו אתמול - הגעיל והרגיז אותי מאוד, בשתי הרמות, גם זו ההומאניסטית וגם זו התועלתנית. יחס כל-כך משפיל למי שכבר עבר את הבדיקות הביטחוניות וקיבל אישורי שהייה/עבודה בישראל הוא ירייה ברגלינו. ככה יוצרים אוכלוסייה עוינת ושופכים מים על טחנות השמאל הרדיקלי. שלא לדבר על כך שזה פשוט גועל נפש.
שוב, אני לא רוצה שהם יעבדו אצלנו, אבל אם כבר הם עובדים, עלינו להתייחס אליהם לפחות כמו לבני-אדם. חברת "אפיקים" או "אגד" יכולה ליטול אמצעי ביטחון סבירים, כמו אי-העלאת נוסעים ערבים בתוך גבולות השומרון בדרך למרכז הארץ. לא נעים - אך סביר, בהיתחשב בחלופות. אבל ערבים בעלי אישורים שכבר נמצאים בארץ ורק מבקשים לשוב לביתם (בוא נהיה כנים - רק קרוב מספיק לביתם) - אין שום סיבה שלא לבדוק את האישור שלו, לוודא שאינו נושא פצצה ולהסיע אותו ליעדו.
אישית, אני מתכוון לפנות לחברת "אפיקים" בנושא הזה, ואם מישהו מקוראי הפוסט הזה יעשה כמוני - מה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Igal
