סמוראי הכורסה

לאחר 17 ימים, עשרות הרוגים, מאות פצועים וחייל נעדר, אני כבר די בטוח שאפשר לומר שאנחנו מנהלים מלחמה.

ולמלחמה, להבדיל ממבצע נקודתי, יש כללים משלה.

מלחמה, בניגוד לאמרת הכנף המפורסמת של קלאוזביץ, מתנהלת במטרה להביס את האויב. וככל שהתבוסה תהיה מהדהדת יותר - כך ייטב.

קטונתי מלייעץ לקברניטים הבכירים, כיצד יש לחתור לניצחון ברמה האסטרטגית והטקטית - יש בקרבם מומחים גדולים יותר מאשר סגנים במיל'.

עם זאת, בהיותי אזרח במדינה דמוקרטית, יש לי כמה תמיהות אזרחיות בנוגע לאמצעים שנועדו להבטיח את ביטחונם של חיילי צה"ל הנלחמים בפנים, וכל עוד שלושת האמצעים הללו לא ייושמו, אנחנו מתנהלים בצורה מטורפת ממש:

1. מדוע טרם ניתקנו את כל התשתיות האזרחיות של עזה? לכל מי שרוצה לקפוץ ולפצוח בנאומים על הפגייה בבית החולים שיפא, אומר ישר: אתם יכולים להירגע, לכותב הדברים לא אכפת בשלב הזה. כלומר, כן אכפת לו, אבל לא במידה שתצדיק את המשך אספקת החשמל, הדלק ושאר הירקות לתוך ידי האויב.

2.לאחר פינוי השכונות שבהן מתנהלת הלחימה, מדוע לא השטח לא גוהץ לחלוטין? מדוע הלוחמים שלנו נאלצים עדיין להילחם בשטח בנוי?

לכל מי שדואג לכך שלתושבים שהתפנו יהיה מקום לחזור אליו - ראו סעיף 1.

3. מדוע טרם ראינו מנהיגי חמאס מתים? כיצד קורה שבעיר מכותרת מן היבשה, הים והאוויר, אנחנו עדיין חוזים בדוברים שלהם מתראיינים באורח חופשי? אם הדבר נובע מתוך הכורח להזהיר את האוכלוסייה העזתית האזרחית - אנא הזהירו אותה שכל מי שעומד סמוך לאיש חמאס מסתכן בספיגת הנזק ההיקפי.

אני קורא לממשלתנו לתת את הפקודות הדרושות ולהפסיק את הטירוף.

והערה קטנה נוספת - לכל מי שטרם הבין זאת - שום מאמצי הסברה בעולם לא יסייעו לנו: הבדלנים הפרו-רוסים באוקראינה הרגו במכה 300 איש, אסד טובח באולוסייתו באין מפריע, האיסלאמיסטים עורפים ראשים באורח סיטונאי וכך הלאה - שום-דבר מזה לא מזיז ל"עולם" כמו נפגעי עזה. חדלו להיעלב כמו ילדים קטנים ופשוט תתעלמו.