סמוראי הכורסה

אנשים חכמים, ידענים ושקולים, הן בטלוויזיה והן במרשתת, מקדמים בעקשנות שתי תיזות שפשוט נפלאות מבינתי הפשטנית:

ראשית, - הם אומרים, - אסור למגר את שלטון החמאס, מכיוון שיבואו גרועים ממנו. שנית, - הם אומרים, ובאותה הנשימה (איזו לוליינות מחשבתית מעוררת-הערצה!), - חלומה הרטוב של ישראל הוא החלת מרותו של אבו-מאזן על עזה.

ואני, התם, שואל: "וואלק?!"

אני יודע שהטענה הראשונה מתבססת על הניסיון הלבנוני שלנו - במקום אש"ף קיבלנו שם את חיזבאללה, ולאחר-מכן, במקום מוסווי - את נסראללה. נניח, לצורך הויכוח, שחיזבאללה עם נסראללה אכן גרוע במשהו מאש"ף עם עראפת (אישית, אני קצת מפקפק בכך, אבל מילא). מי גרוע יותר בעזה מחמאס?

מצא את ההבדל

"הג'יהאדיסטים והסאלאפים!" - יזעקו החכמים. ואני שוב אמשוך את העפעף התחתון ואשאל: "במה?" האם התשתית הטרוריסטית של אלה האחרונים מגיעה לקרסולי התשתית החמאסית? האם סיכויים לזכות במימון למטרותיהם גבוה יותר מזה החמאסי? האם הלוחמים שלהם עולים בהכשרתם על החמאסניקים? ובסופו של עניין, לאור הסגר האטום למדי שאנחנו רואים, סוף כל סוף, מן הצד המצרי - מעין יבוא עזרם?

הטענה השנייה, הגורסת שהשתלטותו של אבו-מאזן על עזה משרתת איכשהו את האינטרס הישראלי, תמוהה בעיניי לא פחות. כיצד, בדיוק? לי, אישית, הפיצול בין עזה ליהודה ושומרון לא מפריע כהוא זה. יתרה מכך, אני לא מצליח לראות שום-דבר טוב שעשוי לצמוח מן העובדה שעזתים יוכלו להגיע לשטחי הגדה ולהפך. אני לא רואה שום-דבר טוב בהתחזקותו של אבו-מאזן, אם כבר מדברים על זה. ייתכן שזהו האינטרס שלו, ייתכן קצת פחות, שזוהי משאלת לב אמיתית של הרחוב הפלסטיני, אבל כיצד ההיענות שלנו למשאלות הללו תשרת אותנו, ובייחוד - את הביטחון שלנו - אני פשוט לא מבין.

אז אולי מישהו מקרב החכמים יוכל להסביר לי? אה?