זוכרים, מה אמרתי אז? למי שאין לו כוח לקרוא את מה שכתבתי על העונה הראשונה, אביא את שורת הסיכום:
למי שלא הבין, יש לי חששות רציניים מאוד לקראת העונה הבאה - הרי כולם חוץ מהיוצר יוחלפו או עלולים להתחלף, כך שנקבל את כל הרע בלי הטוב.
ומה קיבלנו?
במקום הבמאי פוקונאגה, שבמאמץ עילאי הצליח להפוך את גוש הקקה (כלומר, את התסריט שכתב היוצר, "הסופר" ניק פיזולאטו) לסוג של סוכרייה, גם אם קצת חמוצה, קיבלנו שורה של במאים, חלקם סבירים, חלקם לא, שלא חזרו על ההישג ההרואי.
במקום הכימיה המטורפת בין הרלסון למקונהי, זכינו ברביעייה של שחקנים טובים (לא מעולים!) פחות או יותר, משוללי כימיה לחלוטין.
במקום שחקני המשנה, איתם הבריקו המלהקות של העונה הראשונה (לואיס, קרומר ופוגל), קיבלנו שורה באורך הגלות של פרצופים שזולת ריצ'י קוסטר (ראש העיר צ'סאני) המפתיע לטובה, וגיימס פריין (סגן בריס) אין כל אפשרות להיזכר בהם. תודה לכן, מלהקות מחורבנות גולדסטין ולורי-ג'ונסון!
במקום אדם ארקפאו, הצלם הנהדר של העונה הראשונה ונופי לואיזיtנה המכשפים, קיבלו קילומטרים רבים של מוסכים, צריפים ומפעלים מתפוררים של לוס-אנג'לס הרבתי בצילומו של נייג'ל באק הלא-מרשים.
ומה לא השתנה? נכון' - היוצר והתסריטאי' - ניק פיזולאטו.
והתוצאה השלמה והסופית? גועל נפש, ארוך, מגוחך ומעצבן, ששום שיר של ניק קייב בסוף הפרק או לאונרד כהן בתחילתו - לא יצילוהו מעצמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Igal
