סמוראי הכורסה

כמה פעמים אמרתם לעצמכם: "פוליטיקאים הם מושחתים, בטלנים ושקרנים!" וטעיתם? ובכן, הרבה.

לא בגלל שהצהרה זו אינה נכונה בכל הנוגע לפוליטיקאים רבים, אלא בגלל שכמו בכל תופעה מורכבת, יש לעניין צדדים נוספים.

כאשר אני, אישית, שומע האשמות כאלה ואחרות לגבי פעילות הממשלה (והרי חצי הביקורת על הפוליטיקאים הגנריים מכוונים ב-99% מן המקרים דווקא לעברה), אני עושה תמיד את אותה הפעולה: אני תופס בכפתור המטאפורי בחולצתו של המבקר, ומסובב אותו קלות בעודי שואל: "תגיד, מי, לדעתך, הוא האיש שמחליט לגבי מדיניות של משרד בממשלת ישראל?". המבקרים התמימים יותר ממהרים לומר "השר", אלה שסבורים שהם תמימים פחות, מצהירים "ראש הממשלה", בעוד אלה שכבר שמו רגל אחת על נתיב ההארה,  תוהים בקול ספקני "המנכ"ל?". בשני המקרים הראשונים אני, בד"כ, עוזב את הכפתור ומותיר את המבקר בשקט בעולם האשליות שלו. עם הסוג השלישי אני נוהג אחרת. אני חוקר אותם בקול מגרגר: "ועל יועצים משפטיים של משרדי הממשלה שמעת, יקירי?"

הכתבה הזאת של גדעון דוקוב נוגעת בקצה-קצהו של הקרחון וחושפת בפני הקורא רק כמה סיפורים זניחים. אלא שמה שמסופר בה יהיה בבחינת רעידת אדמה בעולמם של מבקרי ממשל רבים. אם כי, יש שם לא מעט מילים, וזן זה של מבקרים אינו מפורסם בנטייה לקרוא טקסטים ארוכים.