סמוראי הכורסה

אז ככה, כפי שכבר ציינתי, "חסילון" נתקע איפושהו בסוף שנות השמונים, אולי תחילת התשעים. כידוע, בכל הקשור לפירות הים - טריות היא העיקר, עליה לא מתפשרים! ה"חסילון" לעומת זאת, די נרקב בינתיים.

אז מה יש לנו בחסילון מבחינת התפריט? מבחינת התפריט יש ערבוב מוזר של ים-תיכוניות ומטבח סיני-תאילנדי כפי שמבינים אותו בארץ. מה שמזכיר לי בדיחה. "מה זה בלואוג'וב (המבין אנגלית יבין) בסגנון רוסי? אותו הדבר, רק עם לחם" אז ככה זה גם המטבח הסיני והתאילנדי בארץ. לוקחים משהו, שמים עליו רוטב (קנוי בסופר, למי יש כוח להכין לבד) חריף-מתוק/צ'ילי מתוק(אבל רק מתוק, אחרת לא יאכלו)/סויה - ווּאַלָה! אוכל סיני! לעומת זאת, אם מוסיפים חלב קוקוס ולמונגראס - תאילנדי! מי בכלל צריך לדעת את כל הקשקושים המלוכסנים האלה! ללמוד לחתוך, להשתמש בחומרי גלם אותנטיים, אידוי, צריבה בווק וכו'... לישראלי אפשר לתת הכל! הוא לא יחזיר, הוא יאכל! טוב, נסחפתי... אניוויי, האוכל ב"חסילון" אינו סיני או תאילנדי. הוא אותו הדבר, רק עם רוטב צ'ילי מתוק מהסופר. השרימפס אינם טריים, גם הם קפואים מהסופר. וכך גם הקלאמרי והצדפות. כאן, אפשר לסיים את הסקירה, כי מסעדות פירות ים שעובדות עם שקיות קפואות מ"טיב-טעם" אינן ראויות להקרא מסעדות. אבל, בכל-זאת, אספר על המנות שאכלנו. רגע, לפני זה: תראו, "חסילון" אינו איום ונורא, הוא פשוט לא טוב. אפשר לאכול שם פעם אחת - האוכל יהיה ב'סדר כזה, לא להיט, אבל גם לא תירקו אותו בזעם. אבל באמת שאין מה לעשות שם בפעם השניה. כעת, לתפריט:

פתיחים:

פטריות מטוגנות עם תחינה - סתם. שמפיניונים ובצל. מעליהם - תחינה יבשה שמתחממת בהדרגה מן הפטריות והופכת להיות מושית כזאת. לא נורא, אבל כמעט ולא טעים.

דמפלינג יפניים(לא יפניים ולא בטיח) ממולאים בשרימפס - קקה. חתיכות בצק עבות שעברו טיגון עמוק מדי, עם בייבי-שרימפס קפואים מהשקית. מלווים ברוטב חמאת-בוטנים(וואט דה פאק?! בשביל מה זה היה?!) ורוטב צ'ילי מתוק. תראו, אני באמת אוהב רוטב צ'ילי מתוק. יש לי אותו בבית. אבל זה קטשופ של המזרח. הרי לא מגישים מאכלי קטשופ במסעדות שגובות מאה וחמישים שקל לסועד, נכון?

עיקריות:

ווריאציית פאייה מאורז בר שחור - דווקא נחמד. באמת. לא מדהים, אבל בכלל לא נורא. אבל, "חסילון" לא היו "חסילון" אם לא היו הורסים את זה לפחות קצת, למען הסדר הטוב - המנה הרבה יותר מדי גדולה. אתה אוכל ואוכל ואוכל וזה לא נגמר. סבתא רוסייה שלי לימדה אותי לנסות לא להשאיר שום דבר בצלחת. ניסיתי. לא קל.

שרימפס בציפוי פנקו(לא פנקו ולא בטיח - מקסימום "פירורית") ברוטב ריבת תמרים וברנדי - שרימפס קפואים מהשקית, בציפוי גרוע, ברוטב שיותר מהכל הזכיר טופי שנמס. לא זוועה. לא מומלץ.

על קינוח ויתרנו. ופה המקום לדבר על השירות, ועל דיל העסקיות. הדיל תחילה - לכאורה, ב"חסילון" אחלה עסקיות - כל יום, כל היום: מנה ראשונה, עיקרית+תוספת, שתיה קרה, שתיה חמה - הכל המחיר המנה העיקרית. בפועל - חצי מתפריט העסקיות מגיע עם תוספת תשלום - מ12 ועד 25-35 ש"ח. מחירי העיקריות נעות בין 60 ל-100 שקל. תפסיקו לזיין ת'שכל! זה עסקית, זה? יין לא כלול, בירה לא כלולה, קינוח לא כלול. בכל מקרה - פחות מ-150 ש"ח לא תשאיר על "עסקית"! מסקנה - לכו ל"רפאל" - אותו כסף - אוכל טוב אלפי מונים.

השירות פמיליארי, איטי וזרקן. מלצרית יקרה - אני לא בגיל שלך ולא חבר שלך. אני משלם כסף עבור האוכל וטיפ שמן עבור זה שתבצעי את עבודתך. אינני נוהג להציק למלצריות/מלצרים. להפך - בד"כ אני נבוך מכדי להעיר לאנשים ש"משרתים" אותי. וחבל. למלצריות ב"חסילון" לא מגיע טיפ. בקושי משכורת מגיעה להם. וכך גם לשף ולבעלי המקום.

בקיצור, הלכתי לשם פעם אחת יותר מדי - פעם שנייה.