סמוראי הכורסה

מכיוון שבימים האחרונים אני מרבה לצטט את גובלין, אעשה זאת פעם נוספת:

"מדוע אני אוהב את ארצי? משום שתמיד ניתן לצפות שהדברים בה יתנהלו "מהתחת", כלומר - באופן בלתי צפוי לחלוטין".

יש לי מחלוקת סמנטית עם האמרה הזאת.

איני סבור ש"התנהלות המדינה «מהתחת»" היא דבר מה בלתי-צפוי. אני, למשל, מזה שנים רבות, מציין בסיפוק רב שהתנהלותה של מדינתנו היא מופת לעקביות. אני, להבדיל מגובלין הנכבד, לא רק צופה שמדינתנו תתנהל באופן המתואר לעיל, אלא גם מסוגל לחזות את התוצאות של התנהלות זו במידת דיוק השואפת לשלמות (בדרך כלל, מהתחת יוצא חרא). יתרה מזאת, אני בהחלט מופתע כאשר מדינתנו עושה משהו כראוי (תחילתו של "חומת מגן", מדיניות כלכלית של ביבי וכד') - הדבר מזעזע את יסודות הווייתי. אבל מיד לאחר מכן, חוזרים הדברים למסלולם (שתי ידיים שמאליות, ולא בכדי אני כותב "שמאליות", שצומחות מהתחת), ובדרך כלל, הדבר מתרחש עוד בטרם אנו מצליחים לקצור את פירותיה של ההתנהלות הנכונה והנדירה הזאת. כך שהחזרה רק מחזקת את אמונתי השלמה בכך שהפתרונות שיאומצו יהיו הפופוליסטיים ביותר - כלומר, הגרועים מכולם.