סמוראי הכורסה

ובכן, בבלוגים רבים אני רואה את הקטע הזה - אנשים רושמים את מה שהם מתכוונים לקרוא. ישנם אלה הטובים, כמו עדי, שגם כותבים את רשמיהם מן הנקרא, אבל הרוב סתם משוויצים בעובדה שהאל"ף-בי"ת אינו זר להם. אי לכך ובהתאם לזאת, גמרתי אומר גם אני לחקות את אלה הטובים, ואגב כך - גם להזכיר לעצמי מה אני אמור לקרוא, כי הרשימה ארוכה לאללה. וכך:

בימים אלה אני קורא:

* איוסיף ברודסקי - "עבודות ועמל" (רוסית: "Труды и дни") - אוסף מסאות על אודות ברודסקי. לאלה מאתינו שאינם יודעים - משורר רוסי-יהודי (1940- 1996), חתן פרס נובל (1987); גלה מברה"מ לארה"ב ב-1972; לדעתי האישית והצנועה - גדול המשוררים של המאה שלנו. פה אני מוכרח להודות - קשה להרשים אותי עם שירה - זה מוכרח להיות משהו מיוחד במינו, וברודסקי הוא as unique as it gets. תרגום עברי של שיריו שבוצע בידי עמינדב דיקמן ("שירים ראשונים ואחרונים; הוצאת דביר) נותן טעימה מופלאה. מדהים!

* "כמעט כמו לווייתן" מאת סטיב ג'ונס - אחד מגדולי הביולוגים של ימנו נותן זווית עדכנית ל"מוצא המינים" של דארווין. חמוד מאוד, בינתיים. הרבה צחוקים ודאחקות על חשבון מתנגדי תיאוריית האבולציה.

* "הקומוניזם כמציאות"; "משבר הקומוניזם" מאת אלכסנדר זינובייב

(רוסית:  "Коммунизм как реальность"; "Кризис коммунизма").

 אני מצטער על שימוש נוסף בתואר "גְדול", אבל... זינובייב הוא אחד מגדולי הסוציולוגים של תקופתנו, דבר שאינו קשה מדי - מדע הסוציולוגיה הפך להיות פרוצה של אידיאולוגיה, ומחקריו (המוקדמים!!!) של זינובייב הם מופת להיסתכלות נטולת פניות על תופעות סוציולוגיות סבוכות. קשה, אך מעניין.

הבאים בתור:

* "לפקח ולהעניש; לידתו של בית הסוהר" מאת מישל פוקו (צרפתית "Surveiller et Punir; Naissance de la prison"). טוב, פילוסופיה צרפתית מודרנית... פוקו... אבל זה נראה מעניין. נראה.

* "תורת המשחקים" מאת אבינש דיקסיט ובארי ניילבאף. נושא סקסי וחלול. טוב ללימודים (קורס "כלכלה פוליטית"), אבל לא ליותר מזה. נראה.

* קוראן. צריך לקרוא מתישהו, לא? עד כה, כל פעם שהתחלתי, נראה לי משעמם רצח. אולי הפעם.

* סר ישעיהו ברלין - ארבע מסאות על החירות + אוסף מסאות ברוסית. חלק גדול כבר קראתי, אבל אני יודע שמצפה לי עונג צרוף. גדול הפילוסופים של המאה שלנו. נקודה.

* "בובי פישר יוצא לקרב" מאת דייויד אדמונדס וג'ון איידינאו. אין לי פאקינג מושג. ספר שקיבלתי מתנה מההוצאה. פישר הוא תמהוני דפוק בימנו, אבל אולי ימיו המוקדמים הם משהו מעניין. נראה.

* "הסאקורה והאלון" מאת וסוולוד אובצ'יניקוב (רוסית "Сакура и дуб"). ספרי רשמים של עיתונאי סובייטי. יפן ואנגליה. אנאערף. נחשב לקלאסיקה סובייטית.

* "סיינפלד ופילוסופיה" עורך וויליאם ארווין. מה יכול להיות רע, אתם שואלים? לא יודע, התחלתי לקרוא, ולמרות שהרעיון, - להסביר רעיונות פילוסופיים באמצעות תרבות המונים, נראה נחמד - הביצוע לא משהו. נראה.

* "אדון הקסוגן" מאת אלכסנדר פרוחאנוב (רוסית "Господин гексоген"). פרוחאנוב הוא לאומן רוסי אנטישמי, וזהו הרומן הכי מפורסם שלו. בטח חרא, אבל צריך להיות מעודכן במה שהולך שמה.

* "טוקיו הלוך וחזור" מאת יעקוב רז. רז-סנסיי היה ראש המגמה שלי ולקחתי אצלו שני קורסים. איש מעניין, מרצה בסדר. קקא של פרו-סמינרים. קראתי את "אחי יאקוזה" שלו - בסדר, לא יותר מזה. נראה.

* "The Time of Troubles; Israel after 1973" by Yaakov Hisdai. המלצה אישית של חבר - "זה מסביר רבות על התפישות החברתיות בארץ". המם.

* "היד הרביעית" מאת ג'ון אירבינג. אירבינג, אהובי. מקווה לא להתאכזב.

* "ואטל; ולידת מדע הגסטרונומיה" מאת דומינקה מישל (צרפתית "Vatel; et la naissance de la gstronomie"). אחד מהמחקרים ההיסטוריים-סוציולוגיים המרתקים האלה. זוכרים? ואטל, רב-המשרתים של הנסיך קונדה, שהתאבד לאחר שגילה שאין די דגים טריים לארוחה שהנסיך ערך לכבוד ביקורו של לואי ה-14? היה גם כזה סרט, נראה לי, עם ז'רר דה'פרדייה... נראה מבטיח.

* "החילוף הסימבולי והמוות" מאת ז'אן בודריאר (צרפתית "L'Echange symbolique et la mort"). פילוסופיה צרפתית מודרנית. נראה מצחיק למדי. נראה.

* "מסך של חול" מאת יגאל אלון. קניתי במכירת עודפים בספריה המרכזית של האוניברסיטה. פנינה בפוטנציה.

* "מאמרות" מאת קונפוציוס. רכשתי שני תרגומים נוספים עם הערות והסברים. אחד של אמירה כץ, ואחד של לאונרד פרלומוב. כעת יש לי איזה עשרה תרגומים שונים. נראה מבטיח מאוד.

* "על אודות חומת הברזל" מאת זאב ז'בוטינסקי (מקבץ ברוסית) - נאומים, מאמרים, זכרונות. כבר קראתי את הרוב - תענוג.

מומלץ לקריאה:

"הכפתור של פושקין:" מאת סרנה ויטאלה. פושקין נחשב, כנראה בצדק, לגדול המשוררים הרוסיים. גאון, עם סיפור חיים מרתק וטראגי (נהרג בדו-קרב). ויטאלה היא חוקרת פושקין איטלקייה שכתבה רומן מדהים שמבוסס כולו על מסמכים היסטוריים (בעיקר, התכתבות) מן התקופה. וואו, פשוט מדהים. חובה לחובבי הקלאסיקה הרוסית. תרגומם של חלק מהשירים בוצע בידי מורי ורבי פטר קריקסונוב. עם זאת, אני מוכרח להעיר, מניסיון, שתרגום השירה של פושקין הוא עסק ביש שנועד לכישלון. אי-אפשר להשתוות למקור. חבל"ז. לדעתי, נבוקוב, בספרו הענקי "הערות ל'יבגני אונייגין', אין בעברית, הגיע הכי קרוב - באנגלית.

* "כלכלה עירומה" מאת צ'ארלס וילן. ספר משעשע מאוד, המסביר, בחינניות רבה, את רזי הכלכלה להדיוטות. אין בו גילויים מיוחדים ליודעי ח"ן, אולם גם להם כדאי לקרוא אותו - משעשע, כפי שכבר ציינתי.