זוג מאוהב הולך יד ביד בפארק, חורטים את שמם זה לצד זו על עץ ותיק, גם כשאהבתם תישכח (וגם אם לא) הסימן לאהבה שפעם הייתה- יוותר לעד.
אדם קונה לעצמו מכונית יוקרתית- והיא בשבילו מהווה את סימן ההצלחה, גם כשיוותר עייף מהמרוץ אחר ההצלחה, מכוניתו תישאר איתו להזכיר לו- שפעם הוא היה מצליח.
ילדה קטנה כותבת את שמה על ציור שציירה בגנה, הילדונת אמנם תגדל- אבל לעד יישאר הסימן- שהציור הזה היה שלה.
אדם מלא בעצב, חורט על עצמו בלילות, בימים, חורט סימנים לא ברורים- סימנים המזכירים לו כל פעם עד כמה הוא כואב מבפנים.
אנשים בונים גורדי שחקים- גבוהים עד הרקיע, עד העננים, גם כשהם יחלפו מן העולם- אנדרטתם תישמר שם לעד- סימן לכך שכמעט ונגעו בשמיים...
וגם אני, רוצה שישאירו בי סימנים, כמו שאני רוצה להשאיר את סימני באחרים, סימן שהופך להיות חלק ממך, כמו מהות האדם בחייך.
והיו שהשאירו בי סימן... שכבר חלף לו מפני השטח- אך לעד נותר אצלי בנשמה.
אך בינתיים איש אינו נותן, שאשאיר בו סימני, ואינו רוצה להיכנס לי מתחת לעור, מתחת לורידים, למקום שבו החלומות קיימים.
ואיש אינו רוצה שאשאיר בו סימן- זיכרון שטחי, מהפחד, כולם פוחדים שיישאר עליהם הסימן שידבק בהם הזיכרון- שירדוף אותם לעד והם לא יצליחו לברוח, שיחיו חייהם בלי לזכור את כל מה שרצו לשכוח.
אז אני עוד מחכה, לבנאדם הבא שיטביע בי סימניו ואולי, ייתן גם לי, לסמן את נצחיותי עליו...
גם רגעים חולפים- הופכים להיות זכרונות- תמידיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
