יש לי מגן בציון 95 בערך של 15% בקורס מבוא לעולם החי. אם הייתי מקבלת 100 בבוחן הראשון המגן הזה היה נותן לי 3/4 נקודה יותר. שזה בעצם אומר שהוא היה נותן לי אותו דבר, כי הציון תמיד מעוגל כלפי מעלה.
חצי כיתה לפחות למדה לשני הבחנים בקורס הזה, ובאופן כללי את החומר לקורס, מהסיכומים שלי. אני לא מפסיקה לבל עליהם מחמאות ואנשים לא מפסיקים לשלוח לי הודעות של תודה או שאלות על מתי יהיו עוד סיכומים.
אבל איכשהו זה לא מרגיש מספיק טוב...
קיבלתי מלגה בגן הבוטני, אני נהיית מעורה בהרבה דברים בפקולטה, מגיעה להרצאות שרוב הסטודנטים של שנה א' בכלל לא יודעים על קיומן, מדברת באופן דיי חופשי עם מספר מרצים ו/או דוקטורנטים בפקולטה, מגיעה לכנסים ארציים ופוגשת בערך עשרה אנשים שונים שאני מכירה לומר להם שלום..
וזה עדיין לא ממש מרגיש לי כאילו אני עושה משהו... או מספיק.
אני עדיין עומדת מול תקופת מבחנים שאני לא מרגישה שאני מגיעה אליה במצב טוב. אני כנראה לא אקבל נכשל וגם לא 60 באף אחד מהקורסים, אבל אני כרגע במצב שלא עברתי על החומר באקולוגיה, לא הספקתי עדיין לסכם אותו והשיעורים בקורס היו מאוד לא ברורים, כך שזה דיי הכרחי. לא התחלתי לקרוא עדיין את הספר בסוציו, שאמנם לא כזה קשה להבין את העקרונות של הקורס אבל עדיין כדאי לעבור עליו, לא נגעתי באפילו תרגיל אחד בתמתמטיקה מתחילת הסמסטר ואפילו לא הגעתי להרצאות, אז נכון שהם לומדים לינארית ברמה דיי נמוכה בהשוואה למה שלמדתי שנה שעברה ועכשיו הם בכלל מתעסקים בחקירת פונקציות ומציאת גבולות... אבל בכל זאת עברו כמה חודשים מאז שעסקתי בחומר הזה, ולתרגל במתמטיקה זה תמיד המפתח... בעולם החי אני יחסית בסדר, גם כי זה הקורס היחיד שאני חוזרת בו על החומר באופן שוטף בגלל הסיכומים השבועיים וגם כי הלמידה לשני הבחנים חייבה אותי ללמוד חלק ניכר מהחומר. אבל זה עדיין לא מביא אותי באופן בטוח לציון רצוי, שמבחינתי בקורס הזה צריך להיות בין 95 ל100. על פאוניסטיקה אין בכלל מה לדבר. הסמינריון דיי הורג אותי, לא לגמרי ברור לי מה רוצים שאעשה בו או איך עושים את זה, טבעתי במאמרים כל השבועיים האחרונים ולא הרגשתי שהם מוסיפים יותר מדיי מעבר לרעיון שראיתי במאמר הראשון.. אני לא בטוחה איך אני אמורה להציג את זה ועוד ב12 דקות.. הייתי יכולה להרגיש עם זה פחות רע אם המבחן היה צפוי להיות יותר טוב, אבל עברתי היום על המבחן לדוגמה ששמו במודל והוא היה בהחלט מלחיץ..
בקיצור, על פניו הרבה דברים נראים יופי טופי כביכול, אבל אם יורדים קצת יותר לעומק אין לי ממש על מה להרגיש שמחה או רגועה.
בנוסף, אני כמעט לא בבית, פחות או יותר רק בערבים וסופי שבוע. האינטראקציה שלי עם אור כוללת 50% להציק לו שיכין אוכל.. אני מרגישה דיי עלוקה בבית, כי לי אין זמן להכי כמעט כלום. ואין לי ממש את התירוץ של שנה שעברה של קריסה תחת עומס לימודי, כי כרגע הזמן שלי מתבזבז ברובו על הקפדה על 8 שעות שינה בלילה, על מנוחה מדי פעם ועל חוגים שאני בחרתי ללכת אליהם.
אי אפשר לומר שהמצב גרוע כמו בשנה שעברה כמובן, אני נהנת הרבה יורת ממה שאני לומדת ומבינה את הרוב הדיי מוחלט של החומר שנאמר בכל שיעור. צברתי לי מקום דיי חיובי אני חושבת בקרב הסטודנטים שלומדים איתי (חוץ מהחבר'ה של המסלול שלי, הם שונאים אותי כנראה..) ובסך הכל כנראה שאם הייתי מגיעה למצב כזה שנה שעברה הייתי דיי מרוצה.
אבל אני לא במצב של שנה שעברה, אני בתחום שקל לי ושאני צריכה לעמד בו ברף יותר גבוה אם אני רוצה להתקדם בו כמו שצריך, וזה מעלה חששות. כי הפעם האחרונה שבה הייתי נתונה בפרפקציוניזם לרף ציונים כזה היה בתיכון. ומהרגע שכף רגלי דרכה באוניברסיטה הרף הזה נמחק. ויש סיבה דיי טובה לחשוש מלהחזיר אותו עכשיו.. כי זה אולי נראה פשוט כל הסמסטר, אבל כשאני מנסה לבחון באופן ריאלי את הסיכויים שלי למול המבחנים, הם אמנם לא כל כך לא סבירים, אבל הם דורשים דיי הרבה מאמץ וגם קצת מזל.
אז תקופת מבחנים מתקרבת וככל שהיא מתקרבת חוס השקט שלי גדל. אבל בינתיים הספינה עוד לא שוקעת.. רק מיטלטלת קלות...
נקווה לטוב.
אני
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
