השבוע האחרון היה כנראה אחד השבועות היותר גרועים בחיים שלי. אין לי יותר כח, הפסקתי ללמוד. הפסקתי לעשות פחות או יותר כל דבר שהוא מעבר ללאכול טייק אווי לראות דברים במחשב ולישון...
כמובן ששבוע הזה חל יום ההולדת שלי. שלא היה לי לא זמן ולא כח וגם לא ממש עם מי לחגוג אותו.
וכך גיליתי שאם אני לא מכינה בעצמי אירוע, מזמינה אנשים, מכינה אוכל, מכינה עוגת יומולדת לעצמי, וגם אומרת לרוב האנשים מה לקנות לי, אז כנראה שאקום לעוד בוקר שגרתי שבו לא יקרה כלום ואסתפק בתגובות מזל טוב גנריות בפייסבוק וכמה שיחות טלפון מהמשפחה. אם אני לא אחגוג לעצמי יומולדת כנראה שאף אחד אחר לא יחגוג לי אותו.. מוזר, ואני חשבתי שיומולדת אמור להיות משהו שחברים ומשפחה אמורים לעשות לך...
למרות שכביכול מצאתי לעצמי פתרון למצב שבו אני נכשלת בקורס הרביעי שלי השנה, ויכול להיות שזה אפילו פתרון טוב יותר מכל מה שהיה עד עכשיו- לסיים תואר שני ושני תארים ראשונים ב5 שנים, שזה פרק הזמן המקורי שתוכנן, תוך כדי כך שאף סמסטר שלי לא עולה על 20 שעות שבועיות. על פניו זה פתרון אידיאלי, ומשום מה זה לא עוזר כדי לשפר את ההרגשה שלי מכל המצב- מ4 נכשלים, מהאבחון לקשב וריכוז שקובע שאני בעצם נכה במובן מוחי מסויים וצריכה לקבל את זה, מהמצב התמידי הזה שבו לוקח לי שנה ויותר להבין דברים שאנשים מסביבי מבינים תוך כדי הלימודים, מהעצבים שאני מקבלת כל פעם מחדש כשאני מבינה שיש המון דברים שפשוט לא לימדו אותנו וציפו שנבין לבד...פשוט נמאס לי, ופעם ראשונה בחיים שלי שאני מרגישה שדי ונגמרו לי הכוחות כבר.
יום הולדת שמח לי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
