חיי הזוהרים

לבנה שאת שמים קישטה
הרקיע הניפלא
הכוכבים כתיפאורה,את יופיה של
הבריאה.

העצים הנוטים לאורך השדות
הורדים נודפים ניחוחות,
בידים שלובות וחמות
השפתים נפגשות,
הריח הניפלא של שערותיך
הטעם של שפתיך
צוארך העדין
עורך המדהים.

לגעת בעורך,להתקרב לגופך
להתחמם בין זרעותיך
להקשיב למילותיך
להאחז בך בכל כוחי ,לא לעזוב עד יום
מותי.

פוקח את עיני
וכול זה מאחורי.
לא מוצא לי נחמה,מביט בתמונות
משחזר זיכרונות.
רוצה להירדם ולא לקום
לחיות בחלום
בעולם הדמיון.