ראשית, ברצוני להקדים ולהודות לדניאל בן נון. כתבת ב"מעריב לנוער" שכתבה ביקורת מקסימה על הבלוג שלי.

תודה דניאל, תבורכי על המחמאות.

התפלאתי לראות שיש כבר שני עמודים בעיתון שמוקדשים רק לבלוגים.... כל נושא הבלוגים תפס כזו תאוצה.... ולא שמתי לב בכלל.

השבוע עליתי במעלית של בניין פסיכולוגיה באוניברסיטה ואני יכולה להישבע שהמעלית צעקה עלי....

יש שילוט חדש בבניין של משפטים ואפילו קפיטריה חדשה וממש מקסימה לטעמי. כל ההשתדרגות הזו ועדיין אין אינטרנט אלחוטי שם. חבל.

שלחתי את קו"ח שלי ואת גליון הציונים שלי למשרד עורכי דין בשביל טרום התמחות.... סביר להניח שהם לא יחזרו אליי...

אבל זה בסדר, אני לא דואגת, אני מבריקה... עכשיו רק צריך שמישהו ישים לב :)

אמא שלי שמה בחדר שלי שתי תמונות קטנות שלה ושל אבא שלי בחתונה שלהם. עכשיו רשמית כל הדרך מדלת הכניסה של הבית שלי עד החדר שלי מרוצפת בתמונות של חתונה (התמונה הקטנה בחדר רק מצטרפת לכל מיני ציורים שההורים שלי תלו במסדרון)

השבת אני מתארחת אצל פנחס ואורטל יחד עם עוד זוג חברים נשוי.

יש שלושה חדרי שינה, נחשו למי יש צמיג במותניים וגם מרגישה כמו גלגל?

ולא מצאתי אף אחד שיתחתן איתי פיקטיבית רק לצורך סוף השבוע הקרוב.

נסעתי באוטובוס ומעל אחד המושבים הייתה מודבקת מדבקה שסימנה שבמקום הזה צריך לשבת עיוור עם כלב נחיה.

מה אם הוא לא רוצה לשבת שם ובא לו דווקא לשבת במושב אחר באוטובוס? ומה אם מתחשק לו לעמוד דווקא באוטובוס אקורדיון בדיוק בקטע של האקורדיון? מה יעשו לו? יגררו אותו בכוח למושב שלו?

חוץ מזה שהוא עיוור, איך הוא אמור לדעת איפה הוא צריך לשבת, הכלב יגיד לו?

בכלל, לא ברור לי מה היה כ"כ מיוחד במושב ההוא שהיה צורך להקצות אותו לעיוורים עם כלבי נחיה. לא עדיף לתת להם לבחור את המקום שהכי בא להם לשבת בו? זה כמו שבמושבים הקדמיים כתוב שיושבים בהם נכים או קשישים ואני בכלל לא מבינה מה כ"כ מתאים במושבים האלה. אומנם הם מקדימה אבל הם תמיד גבוהים יותר משאר המושבים וזה לא בהכרח נוח.

אח, אני לא אוהבת אוטובוסים.

אם כי אני יותר לא אוהבת לחפש חניה...

מזל שאין לי אוטו משלי ואני לא צריכה להתלבט.

ועכשיו אני כבר חייבת לצאת כי שקופית מחכה לי בקניון פ"ת....

הנה אני באה יקירה....

יום טוב,