מכירים את זה שאתם עולים לאוטובוס ובדיוק מגיע אוטובוס נוסף של אותו קו ואז אתם עולים על אחד מהם וכל הדרך יש מעין תחרות סמויה כזאת בין האוטובוסים, מי מהם יגיע ראשון לכל תחנה? עכשיו תודו, נכון שאתם תמיד מקווים בלב שהאוטובוס שלכם יהיה האוטובוס ה"שווה" יותר. שיהיה ריק יותר ושכמובן יגיע ראשון לתחנה שבה אתם יורדים, כדי שלא תרגישו דבילים שעליתם עליו ולא על השני?

- "אני חייבת שהשופטת תראה את הבקשה הזאת בזמן כי הדיון נקבע למחר, אין שום מתמחה שיוכל אולי להעביר לה אותה ולדאוג שהיא תכנס לתוך התיק"

- "אני מצטער, לשופטת אין מתמחה כבר כמה חודשים"

~ ממממ, היא בטח שופטת סימפטית נורא ~

אני הכי אוהבת להפתיע.

הלבוש היום יומי שלי הוא רגיל ואני בדרך כלל לא משקיעה בהופעה שלי יותר מדי ולכן כשאנשים שמכירים אותי רואים אותי פתאום בשבת או בחתונה הם מופתעים נורא לראות אותי.

הדבר שאני הכי אוהבת זה את השניה הזאת, כשאדם שמכיר אותי (לרוב בחור, כי בחורות לא מתלהבות ממראה של בנות אחרות וגם אם כן הן מסתירות את זה מצוין) רואה אותי פתאום עם בגד יפה, בלי משקפיים ומאופרת.

יש רגע כזה של תדהמה שאפשר ממש לראות אותו על הפנים שלו, בספרים בדרך כלל נכתב בפלצנות שזה רגע שבו "נעתקת נשימתו".

אני מגזימה כמובן....

אבל אפשר לראות בבירור את ההבעה הזאת על הפרצוף.

זה נותן לי תחושה שיכולה אח"כ להזין את מצב הרוח שלי שבוע.

יש בזה משהו קצת זנותי, הרצון הזה לתשומת לב. אני יודעת.

אבל... זאת אני.... ומי שיש לו בעיה עם זה יכול לקום וללכת.

כולכם נשארתם לשבת, היה לי ברור...

בכל מקרה, אני חושבת שההנאה הזאת שיש לי כשאני מצליחה להפתיע אנשים עם המראה שלי היא הנאה שקיימת לי בכל תחום בחיים.

אני דואגת להוריד את הציפיות של אנשים ממני כדי שתהיה לי האפשרות להפתיע אותם.

ממעיטה בתיאור המראה החיצוני שלי לאנשים שלא יודעים איך אני נראית, דואגת כל הזמן שאנשים יחשבו שאני יודעת פחות ממה שאני יודעת באמת כדי שתהיה לי ההזדמנות "להבריק"...

אני חוששת שאני מגלה לכם יותר מדי. יש כאן יותר מדי אנשים שכבר לא תהיה לי ההזדמנות לעשות להם את זה.

חבל.

אבא שלי צועק לאחותי: "זלדה, את עזבת את הסלון אחרונה, למה לא כיבית את האורות?"

אז אחותי עונה לו בשקט מהחדר: "אבא, אתה בסלון עכשיו."

הנה קטע שקיבלתי השבוע במייל תחת הכותרת: "Fw: סיפור אמיתי ומצמרר על נס הצלה מדהים שקרה. שמעתי אותו ממקור נאמן לחלוטין יקיריי. תקראו ותעבירו לכל מי שאתם מכירים!"

בס"ד

אתמול באחת מההפסקות בכנס ירושלים ידידה שלי סיפרה את הסיפור הבא על בחורה שחברות שלה מכירות:

הבחורה הלכה ערב אחד מאוחר בלילה ברובע היהודי לבדה.

האווירה הייתה מאוד מפחידה אז היא כדי להרגיע את עצמה התחילה לשיר בשקט:

 "בשם השם אלהי ישראל, מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל, ומלפני אוריאל, ומאחורי רפאל, ועל ראשי שכינת אל"

לאחר כמה דקות התחילה לשים לב שבחור מפחיד הולך מאחוריה והיא נבהלה אבל המשיכה לשיר בשקט.

כשעבר מתחת לאחד הפנסים פניו עוררו בה בחילה ופחד נורא והיא מיהרה צעדיה לכיוון הדירה והמשיכה לשיר עד שהגיעה לדירה.

למחרת בבוקר היא קוראת בעיתון כי נתפס בירושלים אנס סדרתי ורואה את תמונתו של אותו בחור. היא מברכת בגומל ורצה לתחנת המשטרה.

בתחנה היא מספרת לשוטרים שאתמול בלילה הבחור הלך אחריה כשהיתה לבדה בסמטאות ברובע היהודי אבל ב"ה לא התקרב אליה ולא עשה לה דבר. השוטרים שאלו אותו האם אכן ראה את הבחורה הזאת אתמול בערב ואם כן למה לא ניטפל אליה כי הרי היתה לבד.

האנס הקשיב והשיב בפליאה: "מה לבד? היו איתה שני בחורים."

***

אותי אישית זה צמרר אז החלטתי לספר את הסיפור כדי להפיץ את הנס. תעבירו למי שנראה לכם שיגיד ב"ה וישמח כי לא נטש ה' עמו.

הסיפור אמיתי ושמעתי אותו ממקור נאמן לחלוטין.

מה שאני תוהה זה, לאן נעלמו עוד שני בחורים שאמורים היו להסתובב איתה ברחוב... אם מימין מיכאל ומשמאל גבריאל... איפה אוריאל ומיכאל? הא? הא?

זה פוגם באמינות של הסיפור!!!

השנה זו השנה הראשונה שבכלל לא יוצא לי לנקות לפסח. זה מוזר... אם כי, זו גם השנה הראשונה שאני מרוויחה בה את לחמי.

זו השנה הראשונה של הרבה דברים....

שתהיה שנה טובה... אני משערת....

חג שמח!!!

* תודה לאריאל על הכותרת הנפלאה, אם הוא רק היה יודע כמה אני תמיד סובלת מהכותרות האלה.