סוף סוף מצאתי לי בני אדם טובים שהסכימו ללכת לראות איתי את "אקס מן 3" ואפילו לא הייתי צריכה לעמוד ברחוב עם גיטרה וכובע שמונח הפוך על הרצפה.
באמת כל הכבוד לנטע ולאלעד (אלעד, אם היית בלוגר היית מקבל קישור גם כן, נדפקת...) על היוזמה. ברגע שהם שמעו שאין לי עם מי ללכת, מיד הם התנדבו!
בכל מקרה, הסרט היה מצוין. כן, אני לא מתביישת לספר לכולכם שנהניתי ממנו. אז מה אם הוא מבוסס על קומיקס? אז מה אם אלעד אמר שהסדרה המצוירת עדיין משודרת עד היום ב"יס"? אז מה אם העלילה היא על הרבה מאוד אנשים עם כוחות מיוחדים שנלחמים בבני אדם אבל בעיקר אחד בשני?
בכל מקרה, מי שלא רוצה שאני אהרוס לו את הסרט עכשיו, כדאי לו מאוד לדלג אל מעבר לקו ההפרדה הרצוף (תראו מה זה, אני אחרי קורס רענון נהיגה וככה אני מדברת) ולא לקרוא את מה שאני הולכת לכתוב עכשיו.
בסרט מסופר על רוג, בחורה שהכוחות המיוחדים שלה הם שבכל פעם שהיא נוגעת במישהו היא שואבת ממנו את הכוחות עד שהוא מת.
בגלל זה רוג לא יכולה לגעת באף אחד, אפילו לא בחבר שלה בובי שאותו היא מאוד אוהבת.
במהלך הסרט אנו מגלים שבני האדם גילו תרופה למוטציות שתרפא אותם מן ה"מחלה" שיש להם.
בעוד ה"אקס מן" רובם מתנגדים לרעיון התרופה כיוון שהם לא רואים שום רע בכוחות שניתנו להם ב"מתנה", רוג מתחבטת במהלך הסרט האם להשתמש בתרופה ולהפוך להיות אדם רגיל שיכול ללחוץ יד, לחבק ולנשק.
אז עכשיו מגיע השלב שבו אני מגלה לכם את הסוף: רוג לוקחת את התרופה ואכן הכוחות שלה נעלמים. היא בן אדם רגיל והיא ובובי יכולים לנהל כעת מערכת יחסים רגילה ונורמלית.
זהו.
קו הפרדה רצוף:
עוד דבר, נתקלתי היום בציטוט של זיגפריד ופתאום גיליתי שהוא כתב הרבה לפניי משהו שכתבתי אני בפוסט האחרון שלי.
אז למרות שלא גנבתי את הרעיון ובאמת שחשבתי עליו בעצמי... אני רואה לנכון להתנצל על כך שכתבתי את אותו הדבר בדיוק (!!!).
אבל זה בסדר, אם זיגפריד ואני חושבים על אותם הרעיונות אני רק יכולה להיות גאה!
J
שיהיה המשך שבוע נפלא,
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
