אתמול ראיתי את "שודדי הקאריביים 1". אחרי כ"כ הרבה זמן שצעקתי שאין לי שום כוונה לראות את הסרט הזה כי הוא מפגר... ראיתי אותו ואפילו נהניתי מאוד.

עכשיו אני מחפשת חברים לראות איתם את "שודדי הקאריביים 2"... כי, כמו ששמתם לב, בזמן האחרון אני נהנית להשלים סריות קולנוע.

איזו מילה מוזרה היא "סריות"...

מעניין....

השבוע אמא שלי התקשרה אליי פתאום ושאלה אותי אם יש לידי במקרה מילון אבן שושן.

הייתי ב"מיתוס" לא היה לידי אבן שושן... היה לידי סטייק אנטריקוט גדול ומעולה... בדיוק כמו שאני אוהבת.

מזל שיש בשר בעולם בשביל להחזיר לבנות כמוני את הסיבה לחיות.

אפרופו סיבה לחיות, יש לי מעט מאוד כאלה בזמן האחרון....

אבל באיזו זכות אני מרשה לעצמי לקטר ככה תוך התעלמות מכל מה שקורה סביבי לאנשים אחרים.

אז אני אפסיק.

התקבלתי ל"מלכת המדבר". מה שאומר שבעוד שבועיים וחצי פחות או יותר אני נוסעת לטיול ג'יפים בים השחור.

לא, לא גיליתי מחדש את זהותי המינית ונכון לכתיבת שורות אלה אני עדיין מורידה שערות ברגליים ומחזיקה שם משפחה יחיד (אם כי זה בכלל רק בגלל שאני רווקה... מממ.... מעניין....)

כמובן שגיליתי שאני צריכה לחדש את הדרכון ויוצא שהכל אני עושה ברגע האחרון ואני ממש בלחץ מזה... והלחץ הזה לא עושה לי טוב.

ואני דווקא יוצאת עם מישהו אבל אני לא ממש בטוחה שהרמה הדתית של שנינו מתאימה.... אני שונאת את הקריטריון הזה.... "רמה דתית".... אני שונאת את זה שאני שונאת אותו....  אבל אני הרבה יותר שונאת אותו....

מה גם שאני כבר בכלל לא יודעת מה אני.... אז מזמן הפסקתי לנסות להתאים אותם אליי.....

בזמן האחרון אני גם מתחילה לגמגם. המילים מתבלבלות לי גם בדיבור וגם בכתיבה... זה כי הביטחון העצמי שלי נמוך. הוא לא אמור להיות כזה..... אוי, איזו תקופה נוראית...

אבל מי אני שאקטר עם כל מה שקורה עכשיו במדינה.

אז אני אפסיק....

איך זה הולך בדיוק?

כשאנשים רגילים מתים טוענים שהם רואים מולם אור גדול ולבן.

כשפולניות מתות הן רואות רק חושך? ואליו הן צריכות להגיע???

"רציתי להטביע את העצב אבל הבן זונה למד לשחות" (משורר אלמוני אשר השאיר את כתביו על משענת של כסא באוטובוס.)

השבוע אחותי ואני שיחקנו "הכספת" באינטרנט.

ההגדרה שלנו הייתה: "בעל חיים זה נכחד בישראל בשנת 1912".

אחותי השלימה את ההגדרה על פי האותיות שהיו לה וכתבה "היעל הכחול".

אני: "את לא יכולה לכתוב "היעל הכחול"

אחותי: "למה לא?"

אני: "כי אין בעל חיים כזה"

אחותי: "נכון, כי הוא נכחד ב- 1912"

J

תמיד כשאין לי דברים משעשעים לכתוב אני מתחילה למלא את הדף עם הדכאונות שלי. אני ממש חייבת להפסיק לכתוב פוסטים שלא חשבתי על כל הרעיונות שבהם מראש כי המחשבה שלי כל הזמן נודדת לשטויות האלה..

אוף.... לא טוב לי בבטן. כל השבוע היא עושה רעשים...

ויש לי פצע בפה שכואב לי נורא ולא עובר כבר שבוע.

אבל מה אני מקטרת.... יש אנשים שהרבה יותר רע להם ממני עכשיו.

אז אני אפסיק.

טוב,

שתהיה שבת שלום, שנשמע מעכשיו רק בשורות טובות!