יש את הפוזה הזאת של בחורים דתיים כשהם שותים משקה מקרטון והם מגיעים לזיפים האחרונים אז הם תמיד צריכים להחזיק את הקרטון ביד אחת וביד השניה להחזיק את הכיפה.

זה נורא חמוד בעיניי.

בימים האחרונים, ה"נושא החם" של ישרא מתחלף כל יום ל: "היום ה- 13 ללחימה", "היום ה- 14 ללחימה", "היום ה- 15 ללחימה".

מזל שיש מלחמה, ככה לא צריך לשבת ולחשוב על נושא חם...

אתם חושבים שכדאי לי לשלוח את הפוסט הזה ל"נושא החם"???

הכי אני שונאת להגיע לתחנת האוטובוס ואז לחכות..... ולחכות..... ולחכות...... ועוברים כל הקווים שעוצרים בתחנה חוץ מהקו שאני מחכה לו. והאנשים שחיכו איתי בהתחלה התחלפו כבר מזמן, מגיעים אוטובוסים של קוים שעוברים כאן כבר פעם שניה... ורק אני עדיין מחכה.

אומרים שבחורים זה כמו אוטובוסים.... אני מקווה שלא. מעדיפה דגים בים.

אחותי יושבת לי בחדר (ועל הוריד). אני נכנסת לחדר ומדליקה את המערכת, אחותי מכבה את המערכת וצועקת עליי שאנחנו נכנסים לתשעת הימים.

אני: "אבל אני רוצה לשמוע מוסיקה"

זלדה: "אבל אני לא! את יכולה לפחות לחכות שאני אצא מהחדר"

אני: "כן, אני באמת מחכה כבר שתצאי לי מהחדר"

האלופה 1

טוקו: "יכול להיות שאת דתיה?"

אלונה: "מה? למה?"

טוקו: "כי את לא אוהבת מגע"

האלופה 2

מיטל אוגניסיאן מדברת עם אחותה בטלפון תוך שהיא חולצת את נעליה, חצי דקה לאחר מכן מיטל אוגניסיאן נכנסת לחדר השינה ומתחילה לדבר עם בעלה, ג'וזף תוך שהיא.... נכון מאוד.... חולצת את הנעליים....

האלופה 3

מיטל מספרת לג'וזף משל על אדם שרוצה לשכנע ציפור קטנה להישאר בתוך היד שלו... בכל פעם שהוא סוגר את היד כדי לתפוס את הציפור, היא בורחת לו. המורה שלו מלמד אותו שכדי לגרום לציפור להישאר, הוא צריך להרפות את היד שלו. הציפור מרגישה שהקרקע שעליה היא עומדת מתחילה ליפול לה מתחת לרגליים וזה מה שגורם לה להיאחז בכף היד.

בגלל זה אני אוהבת טלנובלות... הן כ"כ חכמות.

האלופה 4

תום מציע למילי להתחתן איתו, למה הוא מציע לה להתחתן איתו? הוא צריך להיות עם סיגי... כל פעם זה קורה לי מחדש.... אני רואה פרק של טלנובלה ומתעצבנת כשהרעים עומדים לנצח, למרות שאני יודעת שהטלנובלה הרי תיגמר כמו שצריך והטובים ימצאו אחד את השני... תמיד אין לי סבלנות לחכות... משעמם לי לראות את הרעים... אני רק מחכה שכל הזוגות שצריכים להיות ביחד יחזרו ויהיה להם טוב.

זו הבעיה שלי.... אין לי סבלנות לאמצע. אני רואה רק התחלה וסוף, בגלל זה הקשרים שלי עם בחורים קצרים מאוד. כי אני רק מכירה אותם וכבר מאבדת את הסבלנות, אין לי חשק לחכות עד שיהיה לי ממש נחמד בחברתם.

אני לא מצליחה לתת לעצמי לעצור ולהנות רק מהרגע הזה... כל הזמן יש לי ציפיות לסוף... בגלל שהסוף לא מצליח הרי להגיע מיד, אני מתייאשת ממנו ועוברת לבחור הבא.

אמא שלי תמיד מספרת שכשהייתי תינוקת, למדתי לעמוד לפני שלמדתי לשבת.... זה יצר מצב שבו הייתי נעמדת ואז נופלת אחורה בקו ישר.

בלי אמצע....

אני צריכה לעבוד על זה.

זו ההחלטה שלי לשנה החדשה.

אני לא מרגישה טוב... הגרון שלי כואב לי ויש לי פצע בפה כבר שבועיים שלא מתרפא... אני מרגישה שהמערכת החיסונית שלי קורסת ושום דבר בגוף שלי לא מצליח לתקן את עצמו.

אבא שלי אומר שזה נובע מלחץ נפשי..... שזה מוזר כי הכאבים עומדים ביחס הפוך למצב הרוח שלי....

אוי ויי.... כואב לי כל הגוף אבל אני לא עצובה ומצוברחת!!!!! אני חושבת שאני לא פולניה יותר.... הקללה הוסרה!!!

טוב,

ישבתי יותר מדי.

שיהיה לילה טוב, חודש טוב ושנשמע רק בשורות טובות....

* נטע אמרה.... וצדקה... כרגיל....