אם תבקשו ממני להגדיר את חופשת פסח הנפלאה ובהחלט קצרה מדי שהייתה לי, אני לא אדע מה להגיד...

היא באמת הייתה חביבה, לא ישבתי יותר מדי מול הטלוויזיה או האינטרנט.... זה היה כמובן בגלל שחצי מהחופשה הייתה בעצם שבתות וחגים, שזה נפלא אם נשמתך היתרה אוהבת כאלה.... :)

היה באמת נחמד, לא אכלתי יותר מדי, רק לקראת הסוף הגיעו לי התקפות בליסה, אולי מתוך דאגה שעכשיו אני צריכה לנשק את המצות לשלום עד השנה הבאה ואני מפחדת להתגעגע אליהן (???)

מכירים את זה שאתם מאוד אוהבים לאכול משהו ויוצא לכם לאכול מזה כ"כ הרבה בשבוע מסוים שאתם מתים כבר לחטוף בחילה מזה כדי שתוכלו להיגמל ואתם לא ממש מצליחים. אתם מגלים שבקלות יכולתם להמשיך לאכול מזה עכשיו כל החיים וזה שלא הפסקתם לאכול מזה השבוע ממש לא עשה לכם בחילה??

לא מכירים? אז זאת רק אני? :)

לא ממש יודעת מה קורה איתי בזמן האחרון, אני מתחילה לחזור הביתה מבילויים בשעות מטורפות, 5, 6, 7 בבוקר....

זה כאילו כמה שחשבתי שאנשים מתאימים את עצמם אליי יוצא שאני זאת שהכל משתנה אצלה, האם הייתה זו רק אשליה שאני יכולה לעשות הכל במסגרת הדברים שאני מרשה לעצמי ובעצם אין לי עמוד שדרה בכלל?

כמו כולם....

אני רוצה להאמין שאני לא רבה עם ההורים שלי על הדברים האלה סתם ויש אמת מאחורי כל המחמאות שאני מרעיפה על עצמי.

אני רוצה להיות בטוחה שאני באמת אשאר אותו דבר לאורך זמן בלי להשתנות לרעה.

חשבתי שעברתי את הגיל שמשתנים בו. באמת חשבתי שאחרת ממה שהייתי בתחילת השנה אני כבר לא אהיה.

אהבתי את עצמי בתחילת השנה, אני חושבת...

אני עדיין אוהבת את עצמי, אבל אולי זה בגלל ששיניתי את הטעם שלי בהתאם לאיך שהשתניתי.

עוד לא קיבלתי תשובה מבר אילן.

אני אהיה מורה בסוף כמו שכולם תמיד אמרו....

ואני אומרת: "לאאאאאאאאא, רק לא מורה.... אוף" :)

מחר אני חוזרת לירושלים לבית הספר.

אבל השנה הולכת לחלוף עכשיו ממש מהר.

יום הזכרון, יום העצמאות, טיול שנתי של שלושה ימים באילת... אוטוטו מסיימים ואז אני מסיימת פרק זמן של שנתיים שעשיתי בו את אותו הדבר ומתחילה משהו אחר. משהו שעוד לא הייתי בו,

אולי באוניברסיטה אני אצליח לשמור על פוסטים יותר מעניינים.

עד אז.....

שיהיה לכולם שבוע נעים, תשמרו על עצמכם....

נשיקות,

אני :)