אתמול נסעתי באוטובוס עם שלושה מילדי בית הספר של השכבה שלי
…. (י')
אחד מהם חטף מכות לפני יומיים מהשני אז הוא החליט לנקום בו וכל הנסיעה הרביץ לו.
הבחור המורבץ צעק על החבר שלו: "רוני, תיזהר, אנחנו נרד מהאוטובוס, אני אהרוג אותך
…. אפילו יעשו סיאנס לא יצליחו להחזיר אותך… תיזהר….
זהו. היה מצחיק.
תמיד כשאני נמצאת עם בחור והוא מריח מבושם נעים. אוטומטית הבחור נמצא אצלי ברשימה של ה"לא מסריחים". אפילו אם הבחור לא התקלח חודשיים ולובש את אותם בגדים כבר עשרה ימים, אם הוא מריח מבושם אז הוא כנראה בחור נקי ומטופח
…..
הבעיה היא כשזה מגיע אלי, אני בחורה כ"כ נקיה, הבעיה היא שאני אף פעם לא מדיפה ניחוחות מבושמים למרחוק
…. הרבה פעמים יוצא לי לעבור ליד אנשים שמריחים כ"כ נעים ורק לי אין ריח טוב. הסיבה העיקרית לזה היא שעוד לא מצאתי בושם שאני אוהבת ושהריח שלו לא מתפוגג אחרי חמש דקות.
יוצא שאני צריכה להשפריץ על עצמי בושם כשאני יוצאת ולרוץ במדרגות בהיסטריה כדי להיכנס מהר לאוטו של מי שמחכה לי.
מה שקורה זה שאני נכנסת לאוטו עם ריח בהחלט
…. של זיעה… מהריצה J
משפט שממש מעצבן לשמוע מאנשים באוטובוס: "גם התיק של צריך מקום לשבת?"
אבל אני לא שומעת את המשפט הזה אף פעם
… אני לעולם לא תופסת מקום יותר ממה שאני צריכה בשביל לשבת בעצמי (כל המושב האחורי J )
לדתיים יש המון במשותף. בדיחות שרק הם יבינו, ביטויים שרק הם מכירים.
לדתיים גם יש את היכולת לזהות אחד את השני.
הם מכירים כמעט את כל האולפנות, מדרשות, ישיבות הסדר, ישיבות תיכוניות, ישיבות הסדר, סניפי בני עקיבא, עזרא, אריאל
….
ממש שפה שלמה, קוד כזה שמשותף רק לנו.
לחילונים אין את זה…. קצת כל אחד לעצמו…..
נחמד להיות דתיה! J
טוב…. כמעט תמיד נחמד להיות דתיה…
גם לכם נהיה פתאום צליל מוזר כזה כל פעם שאתם נכנסים לדף של ישרא בלוג?
מן אה-אה כזה….
מלחיץ משהו….
היום כאשר חזרתי מירושלים באוטובוס ישב לידי בחור דתי, נראה מאוד דתי (לפי שערותיו המדובללות, הוא מהמחמירים, כנראה, לא הסתפר והתגלח כנראה גם לכבוד יום העצמאות J )
באיזשהוא שלב של הנסיעה הבחור שלנו נרדם ולאט לאט מתחיל לצנוח לכיוון שלי, אני כמו כל בחורה דתיה טובה מנסה ככל יכולתי להתחמק ממגע בו שהרי מילא אני אך אין לי שום רצון להחטיא אף אחד
….
והוא בשלו…. ישן ותופס לי כמעט חצי מהשטח שהיה שלי עפ"י החוק עד עכשיו.
זה הגיע למצב כ"כ נואש שמצאתי את עצמי מחשבת את המשך הנסיעה ומבררת לעצמי מתי האוטובוס צריך לפנות ימינה רק כדי לדעת מתי הכוח הצנטרפוגלי יזרוק אותו בחזרה למקום שלו….
ולסיום,
כמובן, החלק המרגש של הערב…
עכשיו, אם לוקחים בחשבון שחצי הכניסות הן בעצם כניסות מתלהבות שלי אל עצמי, נשארים רק עם 5,000 כניסות של אנשים אחרים. ויש לי 209 פוסטים שנגיד שהם מתחלקים בין כל המנויים שלי שנגיד קראו את כולם הרי שיש לי לפחות 23.9 קוראים.
ואם נעגל את זה אז יוצא שיש שלושים איש שכבר נכנסו לי לבלוג.... שלושים איש שעברו על הבלוג שלי!!! אני מרגישה זולה... מחוללת!!!! J
זהו להיום. היה לי כיף
…. J
שבת שלום,
אני J
נ.ב. כמובן שאני חייבת לשקופית המדהימה את חיי על העיצוב המקסים ששינה את פניו של בלוגי לבלי היכר, טוב, אז את חיי לא
…. אבל לפחות את תשומת הלב….
קבלי תשומת לב, שקופית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
