אני חושבת שעליתי כאן על משהו.
היות ויצאתי עם המון (!!!) משפטנים, כל המשפטנים האפשריים.... סטודנטים, מתרגלים, עורכי דין, שותפים....
הגעתי למסקנה שמשפטנים פשוט מתים על אס אם אסים פלצניים.
בנותיי היקרות,
אם אתן יוצאות עם משפטן, כל מה שאתן צריכות לעשות כדי לכבוש את ליבו זה לסמס לו באלגנטיות הודעה שמנוסחת כמו שמעולם לא הייתן חושבות לדבר באמת:
"נא רשום בפניך כי אני חובבת בחורים דייקנים"
"תשומת ליבך כי אני אלרגית לבוטנים"
"האמן לי כי טוב היה לו נשארנו ידידים"
כ"כ פשוט....
משינה נבחרה ע"י איזה עיתון ל"להקת כל הזמנים"
יופי, חוכמה גדולה, היא הייתה קיימת כל הזמנים....
זו ההוכחה שחברי "השמיניה" מדברים בלי דיקציה.
התרגום אף פעם לא נכון, תמיד יש איזו מילה שהם אומרים ומי שכתב את התרגום כתב שם מילה אחרת שהוא חשב שהם אמרו.
ג'יימס בונד החדש הוא פשוט סרט מצוין! מה שממש מיוחד בו הוא שגם בנות יהנו ממנו...
ואני עדיין צריכה לראות את "השתולים" ואת "אדמה משוגעת" שאנשים מסביב ממליצים לי לראות למרות שכשאני רציתי לראות אותו איתם, אף אחד מהם לא הסכים לראות אותי ובסוף התגלגל לראות אותו עם אנשים אחרים.
תחושה משונה ממלאת אותי בזמן האחרון.
אני יוצאת עם בחורים וחלקם ממש מצליחים למצוא חן בעיניי אפילו אם בסוף (למעשה, די בהתחלה) זה לא מצליח. אבל לפחות אני לא נשארת בתחושה שלא קיים שם מה שאני מחפשת.
יש סיכוי גבוה מאוד שאני אמצא את עצמי מוותרת יום אחד על דברים שכרגע מאוד חשובים לי, אבל כשיש הרבה כאלה, זו גם צריכה להיות הציפייה. אני מרגישה שאני מצליחה לאט לאט להגיע להבנה שלא הכל אפשר להשיג וכל זאת, בלי התחושה הקשה של התפשרות שהייתה מלווה אותי עד היום אחרי כל פגישה לא מוצלחת.
שיהיה שבוע מצוין,
אני.