זה מדהים איך דברים יכולים להשתנות ובאיזו מהירות.

איך הגוף שלנו לומד לאהוב דברים חדשים.

אם פעם לא הייתי מסוגלת לסבול אדם שמעשן לידי, פתאום אני מוצאת את עצמי מריחה את ריח הסיגריות שלו ונתקפת געגועים*.

בכלל, יש משהו מאוד מתסכל בגעגועים.

אבל אף אחד לא באמת רוצה להגיע למצב בו הוא לא מתגעגע. געגועים עוזרים לך לקלוט כמה רגש אתה יכול להכיל בתוכך. ואז אתה כבר לא מרגיש ריקנות.

וואו, אני ממש מתפלצנת.

אמרתי לכם שהשתניתי.

 בעונה הראשונה של "אבודים" רוז מספרת שבעלה בדיוק הלך לשירותים כשהמטוס התרסק. (בגלל זה, חושבים שהוא מת עד העונה השניה) בעונה השניה רואים מה קרה ליושבי החלק האחורי של המטוס כשהמטוס התרסק. אנה לוסיה וגודווין רצים ליער כדי להציל את ברנרד. רואים את ברנרד כשהוא יושב חגור בכסא של מטוס, לידו אדם נוסף מת ושניהם תקועים על ענפים של עץ.

חורים בעלילה או שאני הולכת לגלות בהמשך מה באמת קרה שם?

ועוד משהו, מתי הם הולכים לשירותים? האם כשהם נכנסים לעשות את צרכיהם בעומק הג'ונגל, הלחישות המפחידות וחזירי הבר המתרוצצים מצליחים להפיג את השעמום בהיעדר חומר קריאה נאות, בשירותים?

טוב, אני חוזרת עכשיו לראות את המשך הפרק.

שיהיה שבוע נפלא.

וזכרו, מי ששתה אלכוהול שייתן את מפתחות המכונית לאדם שלא שתה!

* לא, אני לא מדברת עליך. אתה לא היחיד בעולם שמעשן you know…