למה גלית.... מענייין.....

היום הייתה כבר הפעם השניה שאני מחכה לאוטובוס בתחנה המרכזית בירושלים שיקח אותי הביה והאוטובוס פשוט לא מגיע...

זה נורא מוזר.... על הצג למעלה כתוב שאמור להיות עכשיו אוטובוס והאוטובוס פשוט לא בא... מה בדיוק קורה שם? האם הנהג של האוטובוס של 16:40 חולה היום? ונניח שהוא חולה... אין נהג אחר שיצא במקומו? מזכיר לי קצת את הבדיחה על האיש שרואה שני פעולים שאחד מהם חופר בור והשני מכסה את הבור בחול ובתשובה לשאלתו שניהם עונים לו שזה רק בגלל שהאיש שאמור להכניס את השתילים לבורות חולה ולא הגיע לעבודה...

למה נזכרתי בבדיחה הזאת? מה היא קשורה לסיפור? איך לעזאזל פועל עולם האסוציאציות שלי???

ולמה לא כולם עוברים לחסה גוש קטיף??

יש במכון הכושר שאני נמצאת בו בערך חמישה מכשירי ריצה, שלושה קרוס טריינרים, שלושה סטפרים וחמישה זוגות אופניים....

מישהו מוכן להסביר לי למה מתוך שישה עשר מכשירים, כמעט שליש הוא אופני כושר?????

מי בכלל עולה על אופני כושר? אף אחד!!!! אף אחד לא אוהב אופני כושר, לא כיף עליהם, הם לא שורפות כמעט קלוריות, לדווש עליהם זה אחד הדברים היותר משעממים, חוץ מזה שמבין כל המכשירים זה היחיד שאחריו אתה לא מפסיק להרגיש את התחת כאישיות נפרדת במשך שבועיים מרוב שזה לא נוח....

ונגיד... רק נגיד.... שכן יש מישהו שאוהב אופני כושר.... בסדר.... אפשר לקנות זוג אופניים אחד למכון.... אתם יודעים מה, אני לארג'ית... שניים!!! ולקנות עוד שלושה קרוס טריינרים... הרי אנשים רבים על הקרוס טריינרים במכון כאילו הם בתור למשרד הפנים אחרי ארבעה שבועות של שביתה!

ואם כבר בקרוס טריינרים עסקינן, יש אישה אחת במכון... שהקב"ה יסלח לי, כ"כ מעצבנת!!!!!!!!

היא רזה כמו מקל...הסיבה היחידה שהיא במכון זה כדי... כנראה לעצבן אותי... היא תופסת לי את הקרוס טריינר שאני אוהבת, נמצאת עליו שעוווות (למרות שתלויים ברחבי המכון עשרות שלטים המזהירים בחומרה את כל האנשים שאסור להם לתפוס מכשיר יותר מ-25 דקות) והיא רק נמצאת על המכשיר ומחייכת את החיוך שלה הכ"כ מטומטם שממש מעלה לי ת'סעיף.... לא יודעת למה... כל פעם שאני רואה אותה אני משמינה... מזעם.....

ועוד הערת מכון כושר אחרונה,

כל מי שנמצא במכון כושר בטח מבין על מה אני מדברת. לפעמים אנחנו מגיעים להתאמן אבל ממש אין לנו חשק... אנחנו במין מצב רוח כזה של לא להתאמץ.... ואז אנחנו עולים על מכשיר ואומרים לעצמנו: "הו, הנה, עברה חצי שעה" מביטים על הצג ומגלים שעברו 3 דקות וארבעים ושתיים שניות.

אבל, וזה אבל חשוב.... אם מצליחים להתגבר על הרצון הזה לעזוב הכל וללכת לאכול פיצה ורק מחזיקים מעמד עוד קצת על המכשיר פתאום אנחנו מגיעים לנקודה כזו שממנה הכל כבר יותר קל, פתאום הזמן מתחיל לזוז טיפה יותר מהר ואנחנו מבינים שכבר לא כ"כ מפריע לנו להמשיך על המכשיר כי אנחנו כבר די מתרגלים לתנועה ולמאמץ ופתאום הכל יותר טכני ופשוט.

מתעמלים יקרים,

תחזיקו מעמד... כי אין בכלל תחושה מספקת כמו התחושה הזאת כשמגיעים לנקודה שממנה אפשר לרוץ או לדווש אפילו שעתיים בלי להרגיש.

הקטע הקודם נגמר בצורה מרגשת.... וקיצ'ית... :) ייפי.

היום במכון ראיתי בטלוויזיה כתבה על בית ספר לשחמט באלקנה, צילמו שם כל מיני ילדים שמשחקים שחמט, היה שם גם ילד אחד מהישיבה באלקנה שצילמו אותו מלמעלה ועל הכיפה שלו היה כתוב: "חושבת עליך תמיד"

איזה חמוד זה....

"חבר שלה- תראה כמה אתה חסר לה."

יצא לי לשמוע לפני כמה זמן תוכנית ברדיו שמגיש שלמה ארצי, אני לא סובלת את שלמה ארצי ולכן אין לי בעיה לספר לכם שבאותה תוכנית שלמה סיפר איזה סיפור על כפרי אחד שהיה: "גמלוני, גס רוח וחביב"

גס רוח וחביב????

אידיוט השלמה ארצי הזה.....

(הוא התכוון גס מראה)

:)

רציתי גם להוסיף תמונה אבל עד שישרא יעברו לשרת חדש ונורמלי אני אתאפק...

ואחשוב עליכם בינתיים :)

לילה טוב,