1/2007
אילוצים
"פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה היא זו? אמרתי לה: לא, דרך כבושה היא. אמרה לי: ליסטים כמותך כבשוה."
(עירובין, נ"ג)
השבוע ביקשתי מנהג מונית להגיע לאנשהו אז הוא אמר לי: "אבל את תצטרכי לכוון אותי כי אני לא יודע את הדרך"
איך הוא ירגיש אם הוא יגיע אליי בעוד כמה שנים לבקש שאני אייצג אותו ואני אגיד לו: "אבל אתה תצטרך לעזור לי כי אני לא מכירה את החוק"?
השבוע ראיתי חנות שמחוצה לה היה סטנד ובתוכו המון מטריות שנמכרו בחנות.
ירד גשם וכל המטריות בתוך הסטנד נרטבו.
יותר חכם היה אם המוכר היה פותח מטריה אחת מעל הסטנד וכך המטריות לא היו נרטבות וזו גם הייתה יכולה להיות דרך מצוינת להוכיח שהן פועלות.
חבל...
השבוע גם תפסתי לגיל פרנק את המונית.
זאת אומרת... לא ממש תפסתי לו אותה.... אני עצרתי מונית והוא עמד לידי ונדמה לי שהוא חיפש מונית....
אני מתה על גיל פרנק. וחוץ מהנפילה שהייתה לו ב"לחיי האהבה" אני חושבת שהוא מוצלח ביותר.
פרקי "השמיניה" החדשים פשוט נוראיים בעיניי.
אני לא ילדה בת עשר ואני מתה מפחד כל פרק מחדש.
גם פרקים מתסכלים כאלה.... שום דבר לא מצליח לילדים האלה וכל הילדות שלהם נהרסת לי מול העיניים.
מדריכת פילאטיס: "תרגישו איך מישהו ממש מושך לכן את הרגל אחורה"
~ כן... את.... עומדת מאחוריי ומושכת לי את הרגל כדי לתקן לי את התרגיל ~
איך אדם כמו ג'וזף פילאטיס שהוא... גבר..... מסוגל להמציא התעמלות שעוזרת "לחזק את שרירי רצפת האגן"
אני אפילו לא יודעת איפה שרירי רצפת האגן שלי (וגם לא מה אפשר לעשות איתם, אבל זה לפוסט אחר)
אני רשומה יומיים לחוג פילאטיס וכבר מסתובבת עם רצון להכניס את הבטן כל היום. האין זה נפלא.... אבל אין ספק שזה עושה לי טוב.
טוב, אז אני מצטערת שאין לי זמן לפרסם פוסטים... אם כי, ברוב הזמן אני מרגישה כמו פורפרה בניוטרל....
עסוקה כל הזמן ולא ממש עושה שום דבר כמו שצריך.
שתהיה שבת שלום,
|