חזרתי ביום רביעי הביתה (כדי להספיק לעשות יום כיף עם אמא... פילינג גוף וארוחת בוקר מטורפת במלון הילטון, אם תהיתם) ובנסיעה הביתה לא היו הרבה אנשים באוטובוס, אז הרשיתי לעצמי לתפוס את הספסל האחורי (של הקולים, בעל החמישה מושבים) וניסיתי קצת לישון... פתאום הנהג בלם בפתאומיות ואני מצאתי את עצמי מנופפת בידיי בנסיון נואש לאחוז במשהו כדי לא למצוא את עצמי על רצפת האוטובוס המסריחה, מתגלגלת לעיניי כל יושבי האגף האחורי של האוטובוס.

לא היו נפגעים אך נגרם נזק לגאווה שלי שיקח לה עוד הרבה זמן להשתקם.

יצא לי דווקא לנמנם מעט, לא ממש שינה, יותר התרגעות... הרמתי את ראשי בדיוק כשהיינו ליד חיריה, כל פעם שאני עוברת בנסיעות הביתה ליד חיריה אני כבר יודעת שעוד כמה דקות אני אהיה בבית.

אני חושבת שאני הבן אדם היחיד שחיריה באמת (!!!) מזכיר לו את הבית.

יש להם תפקיד מוגדר ביותר.

הם מסתובבים ברחבי העיר ירושלים וממלאים את תפקידם נאמנה. הם לובשים בגדי הסוואה, בדרך כלל נראים כלפי חוץ כחבורות נערים פוחזת או כזקנה היסטרית...

הם- המפחידנים!!!!

עבודתם פשוטה, הם נעמדים מאחוריך בכל מקום הומה אדם, בתחנה המרכזית, בעליה במדרגות האוטובוס, בנסיעה באוטובוס כאשר הוא עמוס באופן מיוחד, בדרך כלל תשמע אותם מאחוריך מנהלים שיחות, בינם לבין עצמם או עם אחרים.

זה תמיד נשמע כך:

"אז באוטובוס הזה היה כבר פיגוע, אבל דווקא קראתי שהסטטיסטיקה אומרת שבקו שהיה כבר פיגוע אנשים לא יפחדו לנסוע ואז מחבל יפוצץ את עצמו שוב באותו קו"

או כך:

"אוי, ככה זה יותר מסוכן כשכולם עומדים בתור לבדיקה, האיש הזה נראה מפחיד, תראי סימה, בואי נלך מכאן, הוא נראה לי מסוכן, אני עוברת לצד השני..."

תפקידם הוא חשוב ביותר. הם גורמים לנו להישאר עירניים לסביבה עם האצבע על הדופק....

מי יתן ונצליח להעריך עד הסוף את חשיבותם של האנשים האלה שמלאכתם מלאכת קודש ורק בזכותם אנחנו לא מצליחים לשכוח לרגע אחד שאנחנו בירושלים....

יש את הזוגות האלה שהולכים ומחזיקים ידיים או שתולים את היד כל אחד על מותני השני והולכים כך צמודים. אני לא מצליחה להבין את זה... הרי באיזשהוא שלב היד כבר מתעייפת ואז רוצים להוריד אותה הבעיה היא שכל תזוזה לא נכונה יכולה לגרום לבן הזוג להבין דברים שלא רצינו בכלל לשדר לו ואז למען שלום בית הם פשוט נשארים צמודים בצורה לא טבעית ומאולצת, כמו גם אנשים שהידיים שלהם מזיעות (כמוני) ואז לבן הזוג כבר ממש לא נעים להחזיק ידיים והוא מנסה להתנתק בכל תחבולה אפשרית, אם זה ע"י ניתוק הידיים כדי לקחת משהו ולהחזיק אותו כמו עיתון או כוס שתיה (למרות שהוא יכול היה לעשות את אותה פעולה ביד השניה והכל כדי לתת קצת מרגוע ליד המזיעה והכואבת...

אני אומרת, חבר'ה, תשמרו נגיעה, ולו רק בשביל למנוע פדיחות מיותרות J

זאת רק אני או שזקנות אתיופיות הן תמיד ממש בהירות? הן אף פעם לא נראות מספיק אתיופיות... זה כאילו בגיל מסוים הן מתחילות להתבהר... קטע כזה של זקנה כמו אוסטיופורוזיס.... J

זאת כנראה רק אני....

יוצא לי לפעמים לנסוע באוטובוס בירושלים כאשר אני עם תיק ענק של בנות שירות וכולי מסמורטטת לגמרי ואז אני קצת נראית כמו מחבלת... אז כשאנשים עולים לאוטובוס אני רואה שהם מתחמקים מלשבת לידי.

ואז.... פתאום בא מישהו ומתיישב לידי ואז אני חושבת לעצמי שבעצם למה שמישהו ירצה לשבת ליד מישהי שנראית כמו מחבלת.... אלא אם כן הוא בעצמו.... אוי, שיט.... ואז אני יושבת כל נסיעה ליד כל מיני ווירדים שמשמיעים קולות מוזרים ומחייגים מספרים בפלאפון שלהם בלי לטרוח להחזיק אותו ליד האוזן.

אח, עוד חודש זה נגמר, אולי הכאבים שלי בגב זה בכלל מהעצם של הפז"מ J

הספרים של הוצאת "עם עובד" תמיד נראים משעממים, נכון? זה כאילו לא משנה מה כתוב בהם... אפילו אם אני אוציא לאור את הבלוג שלי ואני אעשה את זה בהוצאת "עם עובד" זה תמיד יראה משעמם!!!

משהו בלוגו שלהם, או בכריכה, או בגודל של הספרים או בפונטים.... אני לא יודעת בדיוק להצביע על הבעיה.... אבל נכון שזה ככה??? J

יו, יצא פוסט ארוך, לא מעניין במיוחד.... לא נורא.... אף אחד לא הכריח אתכם לכתוב את האי מייל שלכם בפינה השמאלית העליונה, נכון? נכון?????

זהו, שתהיה לכם שבת שלום!!! J

אני.