בשנה- שנתיים האחרונות הספקתי לצאת עם הרבה בחורים (יחסית) ובכל פעם היו אלה הם שהחליטו לחתוך.
אחרי שנים של שבירת לבבות ודיוט סדרתי כשהיד שלי היא זו שתמיד לחצה על ההדק, פתאום התחלתי להיזרק על ימין ועל שמאל משל היה זה טרנד אופנתי כמו נעליים שטוחות או מכנסי 3/4 על בחורים דתיים נמוכים.
המצב רק החמיר והגיע לידי כך שכאשר הציעו לי השבוע בחור, שאלתי האם הבחור כבר נתן את הסכמתו למשמע קורות החיים המאוד לא חשובים שלי. (שהרי זה הדבר היחידי שמשום מה יודעים תמיד לספר עלי, אפילו אם אלו חברי הטובים ביותר... "היא לא גבוהה ולומדת משפטים" כשאפשר להגיד "היא שנונה רצח ואוהבת לקבל מחמאות")
כשנעניתי שהבחור שמע עליי ודווקא לא מפריע לו יותר מדי לצאת איתי, ממש התפלאתי שהוא הסכים...
המצב שלי לא טוב, הא?
אה. ואסור לי לצאת עם בחורים כשאני במחזור. הם זורקים אותי ואני נכנסת לדכאון נוראי....
המזכירה במשרד יצאה לרגע ואני משכתי שיחה.
איש: "שלום, מ' נמצא?"
אני: "לא, הוא לא נמצא, מי מבקש אותו?"
איש: "זה ש'" (ואומר לי שם משונה נורא)
אני: "אני אמסור לו שהתקשרת. יש לו את המספר שלך או שאתה רוצה להשאיר לי אותו?"
איש: "יש לו"
אני: "אוקיי, להתראות"
בינתיים המזכירה חזרה למשרד.
אני: "ש' התקשר וחיפש את מ'"
המזכירה: "איזה ש'?"
אני: "אההמ.... לא יודעת... הוא לא אמר.... כמה ש' מ' מכיר?"
המזכירה: "שלושה"
אני: "או או"
קולרבי.... מה זה לעזאזל???? זה אפילו לא הכלאה של משהו, איך יש לו צורה כזאת מוזרה?
למה יש לו את המחושים האלה? יש להם משמעות בוטנית כלשהי כשהקולרבי עדיין באדמה? כי אם כן, אני לוקחת את השאלה שלי בחזרה...
נכון שלחכות לאוטובוס זה נורא נורא מעליב? במיוחד אם בדקתם בדיוק מתי יוצא האוטובוס והגעתם לתחנה בדיוק כשהוא אמור לעבור שם רק בשביל לגלות אחרי שעה ורבע שהאוטובוס של אותה שעה לא יצא בכלל מהתחנה ואתם נאלצים לחכות לאוטובוס שאחריו...
יש לי עכשיו שני סוגי חברים. חברים שלי מעכשיו והחברים מהחיים הקודמים שלי.... כל סוג מכיר אותי אחרת, מתנהג אליי אחרת וכשאני מפגישה ביניהם זה משונה קצת.
תמר זה פשוט פרי דוחה. לא מספיק שהוא דומה למקק, גם כשאוכלים אותו נמשכים סיבים דביקים כאלה מקקיים.
ונכון שאפילו כשמחזיקים אותו ממש מקרוב ויודעים שזה תמר ואוכלים אותו ויש לו טעם של תמר, עדיין תמיד מפחדים שזה אולי מקק?
אתמול שוטט מקק אצלי בחדר. הם תמיד מגיעים באמצע הלילה כי הם יודעים שאני היסטרית ושבלילה אין מי שיציל אותי מהם (כשחושבים על זה, גם ביום אין). מה שאני לא מבינה זה איך המקק מצא את עצמו בחדר שלי אם הרשתות על החלונות סגורות תמיד והדלת הייתה סגורה? יכול להיות שהוא גר בחדר שלי???
מישהו מתנדב להכין לי שלט לחדר "כאן גרים בכיף פרת משה ומקקי"?
יש לי חתונה שבוע הבא והחלטתי שאני יורדת קילו וחצי עד אז. הפסקתי לאכול פחמימות, אני מסתובבת עצבנית וצועקת כל הזמן (אם כי זה בטח סתם הורמונים) והכי גרוע זה שאני לא יורדת במשקל.... אני אפילו לא מאבדת נוזלים...
אני צריכה להגיש עבודה סמינריונית והמח שלי חסום. אני לא מסוגלת לקרוא, לא מסוגלת לכתוב, המוח שלי לא מרוכז שניה אחת אפילו. השבוע הזה מסריח ואני רק רוצה שהוא יעבור. אני רוצה פשוט לישון את כולו.
לא, יותר מזה, בא לי לקחת ארבעים כדורי שינה ולגמור עם זה אבל אז אני נזכרת שזו רק עבודה סמינריונית ושזה לא שווה את הבזבוז התהומי של ארבעים כדורי שינה.
ההחלטה שלי לשנתי ה- 24.... לכבד את אבא ואמא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
