אני לא יכולה עם כל הלחץ הזה שמופעל עליי. מצד אחד כולם נורא רוצים שאני אעדכן ומצד שני מצפים ממני להיות מצחיקה כהרגלי.
אני לא יכולה לתפקד ככה במצבי לחץ מהסוג הזה ומאז ומעולם הייתי מאלה שיש פוטנציאל והוא בעיקר לא ממומש.
אני חושבת שזה בגלל שאני רצה למרחקים קצרים.
ההתקדמות שלי בהתחלה מהירה מאוד והציפיות עולות בהתאם. אח"כ אני מפסיקה להתקדם עד כדי נסיגה אפילו. זה ככה בלימודים, בעבודה, עם החברים שלי, עם המשפחה.
אין מה לעשות, חברים, אתם פשוט תצטרכו ללמוד את זה ולהתמודד. יותר טובה מזה אני לא יכולה להיות.
אח שלי התחתן. ציפיתי שאצטרך לבוא עם חליפת שריון כדי להתגונן מפני מטח ה"בקרוב אצלך" והאמת שהופתעתי לא לשמוע את זה בכלל.
יש לי תחושה שזה בגלל שאח שלי צעיר ממני. אנשים מרגישים לא בנוח להגיד לרווקה זקנה "בקרוב אצלך"... לא רוצים לדרוך על יבלת.
מזל שהם לא יודעים שזה לא מפריע לי.... אחרת הם היו מציקים עד שזה היה מתחיל להפריע לי.
ר: "את הולכת ללוויה?"
ע: "של מי?"
ר: "של פול ניומן"
ע: "מממ... לא יודעת, נראה לי שאני אלך רק לנחם"
יחידת הזמן הארוכה ביותר הידועה לאדם היא בין הרגע שבו אתה מפעיל את המחשב עד הרגע שבו אתה יכול להתחיל לעבוד בו.
א: "כמה ילדים יש לך:"
מ: "שניים. זהו. המפעל פשט את הרגל"
~ נו, מה הבעיה, אפשר להחליף בעלים וללכת לכיוון של הבראה ~
אתם מכירים אותי, אני לא שולחת קישורים לאתרים בדרך כלל, אבל זה אחד המדהימים... וזה באמת ממכר כמו שאומרים:
http://www.devinettor.com
והשנה מתחילה זוועה... כרגיל.... מקווה שהיא תמשיך קצת יותר טוב.