Sometimes squirrels commit suicide
.Because there's nothing else to do |
| 12/2008
מעגן מיכאל.
אף אחד לא רוצה שישלטו על זכוכית המגדלת שלו.
על היד החזקה.
שיבטלו אותה במצמוץ.
כי לנו יש ידע. ולמידה. ותובנות חדשות.
אנחנו קפצנו שלב בתודעה.
אנחנו סופר עכשיו.
סופר מעפנים.
עוד יותר דפוקים ממה שיכולנו לבקש. ואפילו בלי חיוך.
כי הדיבורים הפכו לטראנסים של מילים שפועמים לנו בין הרקות.
אין כאן שום הרמוניה.
יש לנו מטרה אחת, להתיש, ולא ננוח עד שנשיג אותה.
אנחנו נהיה האימאימא של הרנטגן, ולמי אכפת שאנחנו מסרטנים.
ברגע שזה שם אי אפשר לדחוף את זה למטה יותר.
ליצן בקופסה.
הפתעה.
ברוך הבא לבועה. בדיוק נגמר לנו הסבון.
פיל בבגדים של בן אדם, אה?
שרית, הרגשת פעם כמו ילד שחור בגן של ילדים לבנים?
אני קראתי את ההוראות של המשחק הזה, והכלי הזה שלי בכלל לא שייך.
תקוות מחזיקות רק במטח מטאורים. ביומיום הן בדרך כלל נשארות לשבריר שניה, אם בכלל מצליחים לראות.
ולמי יש כוח לפקוח את העיניים?
את הרי יודעת רק בעפעפיים.
צפייה ראשונה- לראות
צפייה שנייה- להקשיב
צפייה שלישית- להסתכל
חבל שלא כתוב במאחורה של הקופסה כמה פעמים צריך לצפות עד שמתחילים לישם, וגם אז,
האם אי פעם נצליח?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
