יש מצב לעוגייה

לפני כמה ימים, המפקד שלי בא אליי ואמר לי שבגלל שהוא לא מצליח להבין אותי, אולי כדאי שאני יילך למישהו יותר מקצועי. בקושי הייתה לי הזדמנות להגיב על זה, ואחרי כמה דקות כבר היינו בדרך למרפאה של בריאות הנפש. אני שונא פסיכולוגים.

דוגרי אפשר לחשוב מה כבר עשיתי. פעם אחת ציירתי לעצמי עם טוש אדום על הידיים כאילו חתכתי את הוורידים, עשיתי את זה רק כי היה לי משעמם וזה אפילו לא ניראה אמיתי ולא אמרתי לאף אחד שזה אמיתי. אהה כן, וגם היה את הפעם הזאת שביקשתי לסגור שבת. תנו לי להבין, אם אני מבקש משהו, ולא רק שאני לא מקבל אותו אלא שולחים אותי לקב"ן, מה אני אמור להבין מזה¿ לא לבקש יותר שום דבר ופשוט לסבול 3 שנים עם כול הדברים שמפריעים לי, בלי לנסות אפילו לשנות את זה¿ אז בסדר, אני יילך לקב"ן, אבל זה ממש לא יעזור, אני לא מאמין בפסיכולוגים. הם בסך הכול אנשים שיקשיבו לכול הבעיות הדביליות שלך, במקום חברים שיעשו את זה ויהיה להם אכפת. (לפסיכולוג בדרך כלל לא אכפת בשיט מהפציינט שלו, יש לו כול כך הרבה פציינטים אחרים ומה זה עוד אחד) והכי גרוע, צריך לשלם לו כול כך הרבה כסף בשביל זה. כשחושבים על זה, פסיכולוגים הם כמו זונות. הקונספט קצת אחר אבל הרעיון הוא אותו רעיון.

ואם זה לא מספיק גרוע, הביאו לי את אותו פסיכולוג מגעיל שהיה לי מתי שיצאתי מהמשטרה צבאית. נגיד רק שאחרי הפגישה איתו, הרגשתי הרבה פחות טוב ממקודם. וכשהגעתי לשם חשבתי רק שלא יביאו לי אותו, אבל עכשיו אחרי שכבר יש לי תיק כניראה שאין לי ממש ברירה.

כשהגעתי למרפאה חיכו איתי עוד כמה אנשים, לפי התג יחידה שלי הם ידעו שאני מחיל הלוגיסטיקה והם שאלו אותי מה אני צריך קב"ן, גם ככה אני בטח לא עושה כלום כול היום (מה שנכון....) אמרתי להם שלא רציתי והמפקדים שלי החליטו. הם לא האמינו, ברוב היחידות הם צריכים להילחם בשביל קב"ן ואני מקבל את זה בלי בעיות, בלי שבכלל ביקשתי. אז דיי כבר, אני לא רוצה את זה ולא צריך את זה, אם הייתי רוצה לצאת מהצבא הייתי עושה את זה כבר מזמן כי באמת שהיו לי מספיק הזדמנויות. אני פשוט רוצה להישאר כמו עכשיו, נכון שאני כול הזמן מקטר על התפקיד שלי אבל ככה אני, אני כזה אופניק שלא חשוב מה יהיה לי אני תמיד יקטר על זה. אז הנה המצב שלי בדוגרי: יש לי עבודה ממש קלה, אני חוזר כול יום הבית, אין לי תורנויות\שמירות\שבתות, הקצינים ביחידה שלי הם אחלה (חוץ מאחד חדש מעצבן משהו פחד) והכי חשוב, כול החבר`ה שם ממש מדהימים שאני לא חושב שיכלתי לבקש יותר מזה.

ואני¿ אני מקטר. אולי אני באמת צריך פסיכולוג. אפילו פסיכיאטר. מה שבטוח, שאני פסיכי.