"אתה כבר גדול מספיק להבין,היא איננה עוד-אתה תתבגר ותכיר בעובדות...שאין אהבת אמת!!!"

דחף לכתוב.

העצב שעוטף כשלאישה שלי אין זמן,נעשתי כ"כ תלוטית-בלאכס!

מה הדיכאון הזה פתאום?!

שבוע אחרון של הקורס,במקום לישון ולקום מלאת אנרגיות אני יושבת ומדפדפת באתרים כ"כ לא חשובים ותוהה לעצמי "אולי...אולי היא תתעורר פתאום..."

קשה לי.

תקופה עמוסה,עצב מחניק,חוסר שליטה..מה קורה לי?

אמרתי "בואי..בואי נתחתן,בואי נבחר טבעות,בואי נביא ילדים..אני כ"כ רוצה ילד ממך..."

פתאום המציאות סוטרת לי..

בלאכס..

"בואי..בואי נברח,שיזדיין הצבא,שייזדיינו ההורים,שיזדיינו החברים-את ואני לבד...בואי..."

דמעות זולגות,הלב שלי כבר ספוג..לא רוצה פה..

רוצה שם-איתה-עם האישה של...

:(