lostchild

הסתובבתי בבלוג עכשיו. חזרתי ממש להתחלה.

הכל נראה היה פשוט פעם. אפילו שאז לא חשבתי ככה וכנראה ידעתי שיום אחד אני אחשוב ככה, וכנראה עוד כמה שנים אני אחשוב ככה גם על היום, אבל בכל מקרה, אני מרגישה שהילדה הקטנה שפתחה את הבלוג הזה היא בחורה בוגרת שסוגרת אותו היום.

הבלוג ליווה אותי כשהיה טוב ובעיקר כשהיה רע, והוא מציג חודשים ושנים של התבגרות.

הילדה החופשייה, היא אף פעם לא הייתה חופשייה ובכל זאת תישאר חופשייה לעולם ועד.

והילדה האבודה- לעיתים אני מרגישה שהיא אבדה ואיננה, ולעיתים אני נזכרת שהיא כאן איתי תמיד, היא לא אבדה, היא נמצאה, היא כבר לא אבודה אלא שייכת.

לא התרחקתי יותר מדי,

lost-child

love somebody sometime

להתראות. 

המון המון זמן.